שילה גדל והתחנך בצוּפים ומילדות זכה לכינויים "שילולי", "שלול" ו"סיסו . מאז ילדותו היה מצד אחד ילד שקט אבל מצד שני בעל חוש הומור שכבש את הגננות והמורים. השקט שלו לא התבטא בביישנות ייתר אלא בענווה תמיד ראה את מי שלפניו יותר ממנו. לאחר שסיים את לימודי התיכון ב"הליכות עולם" , עבר ללמוד בישיבה הגבוהה "שבי חברון" שבחברון למשך שלוש שנים. רב הישיבה סיפר: "היה לו חיוך כובש, מתיקות, ענווה, צניעות - מהפירות של ארץ ישראל. אהב אנשים ועשה נחת רוח לכולם. ידע לחבר בין האנשים".
כשחבריו בישיבה חיפשו אותו כדי לשבת עימו, מצאו אותו יושב דווקא עם חברים שפחות מקובלים חברתית, והדבר התאים לאופיו המקבל בסובלנות כל אדם, גם השונה ממנו. הוא הנהיג את חבריו בשקט שלו, אבל לא נתן הרגשה שהוא המרכז.
ראית הטוב - שילה התחבר דרך התורה לצד האמוני תמיד הדגיש שהכל מאת ה' כשנשאל מה שלומו? גם במצבים בצבא קשים הוא ענה "ישתבח שמו לעד" וגם כשנפצע סיפר הפרמדיק הוא דאג קודם שיטפלו בחברים למרות שהוא היה פצוע קשה ולפני הניתוח אמר "אמא ואבא הכל יהיה בסדר".
מכיתה ג' היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" ובכיתה ט' החל להדריך.
הכרת הטוב - וכילד וכבוגר הודה על כל דבר שקיבל מהוריו, מהמשפחה המורחבת, ממוריו ומחבריו. למשל במפגשי "על האש" לא לקח כמובן מאליו שאביו מכין את הבשר בגפו, ולכן הצטרף אליו. במסיבת הסיום של בית הספר היסודי ניגש להודות למורים ובייחוד למחנכו שעזר לו להתגבר על ביישנותו ולהכיר במעלותיו. בהמשך, בתקופת הצבא, שלח הודעות תודה להורי חבריו שאירחו אותו, ולאחר שסיים קורס מדריכי אימון גופני שלח מכתב תודה לקצינות.
שילה היה ספורטאי – כנער גבוה, שבבגרותו הגיע למטר ותשעים סנטימטר, שיחק כדורסל ב"ליגות השומרון" וכן שיחק כדורגל, רץ ריצות ארוכות והרים משקולות. הוא לא נמשך לתחרותיות שבספורט אלא שיחק ברוח טובה ובלי מלחמות. אהד את קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל.
האזנה למוזיקה הייתה אחד מתחביביו: מוזיקה מזרחית, לועזית ועברית, וגם אהב טבע וטיולים.
נתינה - שילה אהב לעזור והתנדב הרבה בייחוד בעמותות המסייעות לילדים עם צרכים מיוחדים, למשל "איל"ן", "שמחה לילד", "עזרה למרפא", "נופשון שומרון" ו"שלווה". אמו עבדה בגן ילדים, וכאשר נעדרה גננת בגן שלה או בגן אחר ביישוב, הוא התנדב להחליפה. מאחר שהיה אהוב על כל הילדים והצוות, הדבר שימח את כולם.
הייתה לו שמחת חיים והוא היה סמן הרוגע בבית. הקו המנחה שלו היה "איגרת הרמב"ן" – הסתכלות על האחר כטוב יותר והבנה שייתכן שהוא חווה קושי, ו"הכול בידי שמיים" בד בבד עם יכולתו של האדם לשפר את העולם.
שירות הצבאי:
ביום 25.7.2016 התגייס לצה"ל. תחילה שובץ לחטיבת "גבעתי", אך המשפחה דחפה אותו ל"גולני", הוא הודיע שבכל מקום שאליו יגיע יעשה הכי טוב שאפשר ואכן שובץ בפלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבת "גולני". קצין ביחידה תיאר אותו כחייל למופת החותר לשלמות ומוכיח אומץ לב. מֵאַחַד החיילים בצוות נבצר לשמור, ובתור האחראי לשיבוץ השמירות היה שילה כותב את שם החבר ברשימה אך ניגש לשמור במקומו, כדי שליתר החיילים לא ייוודע על אותו קושי.
כחייל המבוגר בין חבריו לצוות – "צוות אליהו" – הרים את המורל והיה הגורם המגבש והמאחד ביניהם, וכך למשל אמר להם: "חבר'ה, אנחנו צריכים לדבר דברים טובים אחד על השני לא אחרי שמתים, כי אחרי שמתים כולם אומרים שאדם היה טוב". כשהלוחמים כעסו על מפקד זה או אחר, השתמש במילים הנכונות להרגיעם וידע למצוא את הטוב שבמפקד ובמצב.
הוא קיבל תעודת מצטיין פלוגתי ומפקדיו ייעדו אותו לפיקוד, אך הם קיוו בסתר ליבם שיישאר בצוות בשל תרומתו. מתוך צניעות סירב לתלות את תעודות ההצטיינות שלו ולא סיפר שהוא משרת בפלס"ר היוקרתי.
ביום 13.2.2018 קיבל שחרור הביתה, אך החליט להישאר ביחידה ולאפשר ללוחם אחר לצאת. לפנות ערב אירעה תאונה קטלנית צפונית למחלף ניצני עוז בין משאית לשלושה כלי רכב של היחידה. שני לוחמים נהרגו במקום – סמל ראשון שטו טספו וסמל ראשון בר (ברי) יעקוביאן, ועשרה נפצעו, בהם שילה. הוא הובהל לבית החולים "שיבא" בתל השומר. מצבו נראה יציב ואביו אף שוחח עימו והבטיח שישחקו כדורסל כשיחלים, אך כעבור כמה ימים הידרדר מצבו וגופו לא עמד עוד בפציעה הקשה.
סמל שילה סימן טוב נפל בעת מילוי תפקידו ביום ד' באדר תשע"ח (19.2.2018). בן עשרים ושלוש היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.
שילה הועלה לדרגת סמל ראשון אחרי נפילתו.
על מצבתו חקקו אוהביו: "לוחם פלס"ר גולני. רק המכיר חסרונותיו יגלה מעלותיו של זולתו". משפט זה מיוחס לרב קוק והיה הסטטוס בטלפון הנייד של שילה.
איבריו הושתלו בשישה בני אדם, ועל כך אמר אביו: "שילה איש של נתינה והתנדבות. בחייו ובמותו הציל חיים".
לעיתים עולות לי מחשבות מה היה עדיף שידפקו לנו בדלת או ההודעה כפי שקיבלנו אותה והחלטה על המוות מוחי של הבן שלך:
חיכינו בקדומים עם כיבוד לצוות אליהו שהיו אמורים להגיע לשם ומיד להמשיך לאירוע שהוזמנו. ברכב היו זאב ואתי ורינה ופתאם זאב רואה בפייסבוק הודעה שקרתה תאונת דרכים בניצני עוז של רכבי המרים עם משאית אני כהורים הרגשנו שכל הכוחות אוזלים ואני כאמא אומרת "זה שילה" ומנסים להתקשר לשילה, למפקד וכמובן אין תשובה אני מתקשרת לחבר בצוות ולא מוותרת וברגע שהוא עונה אני שואלת "זה התאונה שלכם?" והוא עונה כן ואני שואלת "שילה חי או מת. הוא לא מוכן למסור פרטים ואני לא מוותרת ובסופו של דבר הוא אמר שילה נפצע קשה והוא מוטס במסוק וניתק. עוזי נוסע בלי לדעת לאיזה בית חולים אבל הדרך לא נגמרת לו ואנחנו מקבלים טלפון ממישהו לא מזוהה וזה היה שילה מטלפון של האחות שמודיע שהוא נפצע והוא בשיבא מכאן היינו בבית חולים שבוע עם תקווה שהכל יהיה בסדר אבל "רבות מחשבות בלב האדם ועצת ה היא תקום" ותסחיף שומן שיצא מהעצמות גרם למוות מוחי וכאן ידענו מה שילה היה רוצה שנעשה עם כל הקושי בהחלטה על המוות.
משפחה שכולה:
החיים של משפחה שכולה המאבדת ילד מתהפכים וקל וחומר אם כבר היית שם בילדות איבדתי את אמא ואחותי בפיגוע ואם היה לי הרגשה שהברק לא פוגע פעמים באותה משפחה אז כל מגדל החשיבה שלי התמוטט.
ברגע הודעת המוות והשבעה זה כמו בועה שאין לך זמן לחשוב וכל הזמן חוזרים על הסיפור על שילה לכל המנחמים אין לך זמן לחשוב מה הלאה אבל ברגע שהשבעה נגמרת והדלת נסגרת יש הרגשה של קבלת החלטה בזמן שאתה נמצא על אוניה בסערה ולהחליט לאן אנחנו כהורים לוקחים את המשפחה הגרעינית שלנו. כבר בשבעה ישבנו ביחד והחלטנו שאנחנו לא מפסיקים להיות משפחה שמחה והבית שלנו יהיה בית פתוח ומארח דבר שלא פשוט ההחלטה הזאת היא משפיעה על הקשר עם החברים, מפקדים- האירוח שלהם גורם לנו להמשך הזיכרון של שילה. משפחה שכולה צועדת בשני דרכים החיים והשכול ולעיתים קרובות יש צמתים שבו אתה מרגיש את החוסר להתקשר לילד, בחגים שיש כיסא ריק, חתונות של הילדים ומשהו חסר בתמונה ובמיוחד בחתונות של החברים המתחתנים והוא נשאר צעיר לנצח. האמונה שלשילה טוב למעלה נותנת לנו כמשפחה את האפשרות לראות את הטוב ולהמשיך בעשייה.
הנצחה:
אנחנו רוצים שאנשים יכירו את התכונות של שילה איך הוא היה כאדם ולא רק כחייל גם בבית כד שהנכדים יכירו אותו שמנו תמונות שלו גם כילד ונער.
הנצחנו אותו בשעורי חיזוק לחיילים שמועברים על ידי רבנים מטעם הישיבה שבי חברון שבה הוא למד.
הכנסת ספר תורה
העבר שיחות צמיחה וחיזוק לחיילים, נוער בסיכון ובת מצוות.
ונמצאים בתהליך להקמה ביחד עם ועד הישוב את ה"בית של שילה" בית עבור ילדי צמיד ועבור הוותיקים של הישוב.
0
