אחד מבני המשפחה
ספר עתיק בן למעלה מ100 שנה שעליו כתב סבא משה שנולד לו בן :
בסימן טוב בן נולד לנו ונקרא שמו צאלח בן מוסא יחיא מחל (ממקום) אמצמה (צומעה) ביום חמישי בשבת ל' כסליו ו' חנוכה (נר שישי) שנת ה' תרפ"ט
איש חסד ומנהיג ציבור, שבמסירות נפש פעל להעלאת יהודי תימן ושיכונם בארץ ישראל.
ממקימי ההתיישבות, שבחר בערכי התורה והשבת כמצפן לכל שנות עשייתו.
במשך עשורים שירת את הציבור במועצה הדתית בהרצליה ובביתו הפתוח לכל נזקק.
יחד עם רעייתו הקימו משפחה לתפארת
13/12/1928 - 13/03/2026
שורשים ותחילת הדרך בתימן
צדוק יחיאל, נולד ב-ל' בכסלו תרפ"ט (12.12.1928) בתימן. הוא גדל בבית מיוחד במינו, בצל דמותו של אביו, משה ז"ל. סבא משה התחתן פעמיים; אשתו הראשונה נפטרה בעת לידת בתם השנייה, ולאחר מכן נשא לאישה את סבתא נור. יחד הביאו לעולם שישה ילדים נוספים. סבתא נור גידלה את בנותיו של משה מנישואיו הראשונים באהבה כה גדולה ובמסירות כה עמוקה, עד כי הבנות עצמן לא ידעו שאין היא אימן הביולוגית. בבית זה, המושתת על אהבה, אחדות וחסד גדולים, צמח והתחנך סבא צדוק.
את שנות נעוריו העביר צדוק בלימוד בתלמוד תורה עד גיל 14, ולאחר מכן השתלב בעסק המשפחתי לצד אביו. החנות המשפחתית עסקה במסחר חקלאי – הם רכשו סחורה בערים הגדולות וסיפקו אותה לחקלאים באזורים הכפריים. חלק ניכר מהשנה עבר בדרכים; צדוק יצא בשיירות למסעות ממושכים של שישה חודשים בכל פעם, וקיבל בתמורה לסחורה יבולי חיטה, שעורה וקטניות. בשנת 1947, עם פטירת אביו יחיאל משה ז"ל, קיבל צדוק על עצמו את ניהול המסחר והמשיך בדרכו.
מנהיגות ומסירות במבצע העלייה
בתקופה זו החלה נהירת יהודים לארץ ישראל דרך העיר אל-ביידא. רבים מהם נתקעו בדרכם ושהו כשישה חודשים במחנה חאשיד בעדן בתנאים קשים. צדוק, בתיאום עם רבני העיר ושליח הסוכנות בעדן, חיים צדוק, התגייס למשימה הלאומית. הוא זנח את עיסוקיו ופרנסתו והקדיש עצמו לריכוז המשפחות היהודיות מהכפרים המרוחקים. יחד עם מתנדבים נוספים, עבר ברגל מכפר לכפר במסעות שארכו לעיתים ימים ארוכים, עד לפינוי היהודי האחרון. במהלך חודשים אלו, אף פתח את ביתו ושיכן בו שלוש משפחות מחוסרות קורת גג למשך חצי שנה.
העלייה והתערות בארץ ישראל
בשנת 1949 עלה צדוק לישראל והגיע למחנות המעבר בעין שמר וראש העין. מיד עם הגעתו החל לפעול לרישום עולים להתיישבות. הוא ומשפחתו עברו לכפר העבודה בצה (כיום שלומי) שבגליל המערבי. לאחר שנה, פנה לסוכנות בשם הקהילה בבקשה למצוא מקום מגורים ועבודה חלופיים, ולאחר מאמצים הוחזרו האנשים למעברות בזכרון יעקב וראש העין. בהמשך, כחלק מפעילותו בתנועת "הפועל המזרחי", עבר עם קבוצת עולים להרצליה. בין השנים 1954–1959 עבד בתעשייה הצבאית, אך בחר לפרוש ולחזור למסחר פרטי כדי להימנע מחילול שבת שנכפה עליו.
חיי משפחה, חסד ועשייה ציבורית
סבא צדוק וסבתא (שתאריך ימים) היו נשואים כ-80 שנה. יחד הקימו משפחה ענפה ומפוארת של 14 ילדים: הבת הבכורה ברכה, שמחה, מירי, אתי, משה, רחל, יוכבד, תיקווה, אהרון, נורית, אוסנת, דוד, מירב ולימור. לאורך עשורים עבדו קשה לפרנסתם, לעיתים במספר עבודות במקביל. במשך שנים רבות ניהלו חנות מכולת בביתם; חנות שהתנהלה מתוך חסד ולעיתים הסבה להם הפסדים בשל ויתור לקונים שלא יכלו לשלם.
סבתא הייתה יד ימינו של סבא בכל דבר ועבדה לצידו במסירות יוצאת דופן. ביתם היה פתוח לרווחה; אי אפשר היה לעבור ליד סבא מבלי להיכנס לאכול ולשתות – הכל נעשה במאור פנים ובנפש חפצה. לצד חיי המשפחה, כיהן סבא כנציג המועצה הדתית בהרצליה משנת 1952, ובשנת 1960 נבחר לסגן יו"ר המועצה הדתית, תפקיד בו שירת במסירות במשך 23 שנים.
מורשת ופרידה
גם בשנותיו האחרונות ובגילו המופלג, נותר סבא צלול ומחובר למשפחתו. הוא הכיר את כל נכדיו, התעניין בשלומם ושאל עליהם תמיד. צדוק ורעייתו זכו לראות דורות ישרים – נכדים, נינים וצאצאים רבים. פטירתו השאירה חלל עמוק בלב כל מכיריו. דמותו כאיש חסד, ציוני ואיש משפחה מסור, שינק את ערכי הנתינה והאהבה עוד מבית אביו משה וסבתא נור, תישאר חקוקה בליבנו לעד. נשתדל ללכת בדרכיו הישרות.