רס"מ אברג'יל חנניה ז"ל

אודות

חנניה נולד ביום ה' בשבט תש"ך (3.2.1960) במרוקו, ילד שני למשפחה ברוכת ילדים בת תשעה אחים ואחיות. בשנת 1962, כשהיה כבן שנתיים, עלתה משפחתו ארצה וקבעה את ביתה בעיר בית שמש. שם גדל, התחנך והעביר את שנות ילדותו ונעוריו בחיק משפחתו וחבריו.

בשנת 1982 נישא חנניה לבחירת ליבו, רחל. בני הזוג קבעו את ביתם בקרית ארבע וברבות השנים נולדו להם ארבעה ילדים: אלירן, רותם, יקיר ומור. חנניה היה איש משפחה למופת, בעל ואב מסור שהעניק את כל כולו למען משפחתו. ביתו היה תמיד שוקק חיים, פתוח לרווחה ומלא באור, והפך למוקד חברתי חם עבור חברים ושכנים רבים שביקשו את קרבתו.

שירותו הביטחוני
בשנת 1978 התגייס חנניה לצה"ל, ולפי בקשתו שובץ לשירות במשמר הגבול (מג"ב). עם סיום שירות החובה שלו בשנת 1981, בחר להמשיך את דרכו בארגון והתגייס לשירות קבע.

במשך כחמש שנים שירת כלוחם מסור במג"ב רמאללה. במהלך פעילות מבצעית בגזרה נפצע, אך לאחר תקופת טיפול והחלמה התעקש לשוב לשירות מלא. בשנת 1985 עבר לשרת במג"ב חברון. לאורך כל שנות שירותו בלט חנניה בזכות מסירותו הגבוהה למשימות, מקצועיותו ללא פשרות, ונכונותו התמידית לסייע ולתמוך בחבריו ליחידה. מפקדיו ועמיתיו העריכו אותו מאוד והגדירו אותו כעמוד תווך ביחידה.

נפילתו
חנניה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' בשבט תשנ"ג (11.2.1993), והוא בן שלושים ושלוש במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר נעוריו, בית שמש.

הוא הותיר אחיו אישה, ארבעה ילדים, הורים, ארבע אחיות וארבעה אחים.

לאחר נפילתו, הפכה מורשתו הביטחונית לחלק בלתי נפרד ממשפחתו: כל ארבעת ילדיו הלכו בעקבותיו ובחרו לבנות את חייהם המקצועיים במערכת הביטחון, כאשר בנו הצעיר אף שובץ לשירות באותו הבסיס ממש שבו שירת אביו.

מורשתם והנצחתם
משפחתו, חבריו ומוקירי זכרו של חנניה פועלים ללא הרף להנצחת שמו ופועלו במגוון אפיקים:

הנצחה בבסיסי היחידה: בבסיס מג"ב בחברון הוקם גלעד מיוחד לזכרו, ובבסיס מג"ב ברמאללה, שבו החל את שירות הקבע שלו, הוקדש עבורו קיר הנצחה.

הנצחה בקהילה: לבית הכנסת בבית שמש נתרמו לזכרו נר תמיד וארון לספרי קודש.

אנדרטאות ואתרי זיכרון: שמו של חנניה מונצח באנדרטת נופלי עירו בית שמש, באנדרטת "יד לבנים" בירושלים, באנדרטת משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ובאתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.

הנצחה תרבותית: חנן טד כתב לזכרו את השיר "בלעדיך", המנציח את דמותו המחייכת ואת הגעגוע העמוק שמלווה את בני משפחתו/ן:

"בלי לומר שלום נפרדנו / מפניו המחייכות / הצחוק שכה אהבנו / נותר במחשבות. / מה קשה בלעדיו / איך אותנו עזב / שואלות שוב העיניים / את השמיים / שואלות ובוכות..."

יהי זכרו ברוך.