גדל באום אל פחם, עבד במסעדה והתגייס למשטרה ב-1972. שירת בבית חורון, פעל כשומר במשחקי כדורגל ובלט בלב חם ונתינה אינסופית לכל אדם. למרות קשיים וטרגדיות משפחתיות, המשיך בשירותו. נפטר מהתקף לב במהלך נסיעה לעבודה. בן 50 בנופלו.
מוסא מוחמד חסן אגבריה נולד ביום 8.6.1944 בכפר אום אל-פחם, בשכונת אגבריה אלקינא. הוא גדל במשפחה דתית, חמה ומלוכדת, אח לשלושה אחים ואחות.
בני המשפחה מספרים על ילדות פשוטה, צנועה ושקטה: אב המשפחה הקדיש את זמנו לתפילה במסגד, והאם ניהלה את כל צרכי הבית במסירות ובידיה בלבד – מכביסה וניקיון ועד בישולים. ביתם הקטן, שהורכב מחדר ושירותים, היה מוקף בגינה עשירה ושופעת עצי פרי: שזיף, אגס, תפוח, לימון, מנדרינה, תפוז ורימון. בחזית הבית עמד עץ שזיפים גדול ממדים שהטיל צל רחב, ותחתיו אהב מוסא הילד לשבת שעות ארוכות, כשהוא משחק עם ילדי השכונה דומינו ומשחקי אבנים.
מוסא התחנך בבית הספר בכפר במשך שמונה שנים. עם סיום לימודיו, החל לעבוד במשך שנתיים במאפייה מקומית. בהמשך חייו, פגש את ג'אמל, בעל מסעדה ערירי ("מסעדת גמליאל" בכרם התימנים), שאימץ את מוסא אל ליבו, העסיק אותו וגידל אותו באהבה כבן לכל דבר.
ביום 8.6.1968 נשא מוסא לאישה את בחירת ליבו לוטפיה, אותה הכיר כאשר הייתה בת שבע-עשרה במהלך חתונה בשכונה, ושם התאהב בה ממבט ראשון. בני הזוג הקימו משפחה ענפה והביאו לעולם שישה ילדים: עאדל (יליד 1970), עפיפה (ילידת 1972), עדנאן (יליד 1973), עפת (יליד 1974), עפאף (ילידת 1976) ועמראן (יליד 1978), שהיה לימים ליד ימינו של אביו במטבח.
איש של נתינה ולב רחב
בשנת 1972 התגייס מוסא לשורות משטרת ישראל ומשמר הגבול. הוא שירת בבסיס בית חורון, ובאיסוף בלתי נלאה של משימות ועשייה, עבד בימי שבת גם כשומר במשחקי הכדורגל באום אל-פחם.
מוסא היה אדם בעל לב זהב, חם ורחב, אשר הקדיש את כל עתותיו למען האחר. הוא נודע בסביבתו ככתובת לכל נזקק: מי שנדרש לבדיקה רפואית – מוסא דאג להסיעו; מי שהיה זקוק לתרופה דחופה – מוסא היה מביא לו אותה באופן אישי, ואפילו נסע לשם כך עד לירושלים. למרות שסבל בעצמו מבעיות רפואיות שונות, הוא שמר על יחסים נפלאים עם כל סובביו. הוא אהב את הבריות כולן ללא תנאי וללא הבדל בין קטן לגדול, עני או עשיר, יהודי, ערבי, מוסלמי או דרוזי, וזכה להערכה ולחיבה גורפת מכל אדם שהכיר אותו.
שנותיו האחרונות של מוסא לוו בטלטלות ובדאגות רבות לשלום משפחתו. בשנת 1990 נפצע בנו עאדל מכוויות קשות במהלך עבודתו ואושפז למשך חודשים ארוכים. מוסא לקח את פציעת בנו קשה אל ליבו, וכתוצאה מהצער העמוק לקה בהתקף לב. כשנה לאחר מכן, בשנת 1991, סבל מהתקף לב נוסף כאשר אביו נפיל והפך למשותק. מוסא הביא את האב המבוגר אל ביתו, וטיפל וטיפח אותו במסירות אין קץ עד ליום מותו במאי 1994. באותה שנה פקד את המשפחה משבר נוסף, כאשר בתו עפיפה טבעה בים המלח, בלעה כמות גדולה של מים ואושפזה במצב קשה מאוד.
נפילתו
ביום 6.10.1994, יצא מוסא בשעות הבוקר לקופת החולים לצורך ביצוע בדיקות דם שגרתיות. בדרכו חזרה מהמרפאה לכיוון בסיס עבודתו, עבר דרך ביתו כדי לשתות כוס תה קצרה.
זמן קצר לאחר מכן, בעודו נוסע באוטובוס בדרך לעבודה, חש מוסא ברע. הוא פנה לנהג האוטובוס וביקש ממנו להסיע אותו בדחיפות לבית החולים "הדסה". בעודו נמצא בבדיקות רפואיות בבית החולים, עבר מוסא התקף לב נוסף ומכריע, ומאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו.
רב-סמל מתקדם מוסא אגבריה היה בן חמישים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים ונטמן בבית העלמין באום אל-פחם, כשהוא מותיר אחריו משפחה אוהבת, חברים רבים ואחים לנשק שאיבדו אדם נדיר ורחב לב.