סמ"ר אהרון שלמה ז"ל

אודות

שלמה נולד ברומניה ביום כ"ד בחשוון תרצ"ה (2.11.1934), בנם של שיינה וצבי. הוא גדל והתחנך ברומניה, ובשנת 1947, כשהוא נער צעיר, עלה ארצה.

שלמה היה אדם יוצא דופן – איש ספר ואיש אדמה, ספורטאי וחוקר. הוא אהב בכל ליבו את סיפורי התנ"ך, חש זיקה עמוקה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לארצו ולמד בכוחות עצמו את התלמוד הבבלי, פרק אחר פרק, תוך שהוא מנחיל את הידע לילדיו. אהבתו הגדולה לתנ"ך הובילה אותו להירשם לחידון התנ"ך הארצי, שבו היה אמור להשתתף עשרה ימים בלבד לאחר המועד שבו נפל. לצד זאת, אהבתו הגדולה בשעות הפנאי הייתה רכיבה על סוסים, אהבה שאותה הנחיל גם לבניו.

בתו הבכורה, שרה, סיפרה עליו:

"אבא – כשמו כן הוא – שלמה איש שלום. היו לאבא הרבה חברים. הילדים אהבו להיות במחיצתו ולשמוע את חוכמת דבריו. היו לאבא חברים מכל המגזרים – יהודים, ערבים, נוצרים, דרוזים, בדואים, אשר כיבדו אותו. בני ההתיישבות בגליל מדברים בשבחו... לעתים התבלבלנו כאשר ראינו את אבא כשכפייה על ראשו ודובר ערבית מתובלת בפתגמים".

הוא נישא לבחירת ליבו תהילה, ויחד הקימו משפחה לתפארת והביאו לעולם ארבעה ילדים: שרה, אברהם, אתי ואסף. משפחתו וילדיו עמדו תמיד בראש סדר העדיפויות שלו. הוא דאג לחינוכם, התגאה בהישגיהם, והחטיא בליבם את אהבת הארץ בשלווה ובנעימות.

שירותו הצבאי והביטחוני
את שירותו בצה"ל החל שלמה בשנת 1952 בחטיבה 300 ("עוצבת ברעם"), ובהמשך עבר קורס מפקדי כיתות (מ"כים). עם שחרורו, התגייס כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) ביישוב ציפורי שבגליל התחתון, שבו קבע אז את ביתו. עקב קשיים בניהול המשק, עברה המשפחה מאוחר יותר לקצרין שברמת הגולן. כמפקד רב"ש בלט בחריצותו ובקשריו המצוינים עם תושבי הגליל מכלל המגזרים, ובייחוד עם בני העדה הבדואית שזכרו לו חסד נעורים מימיו כשומר השדות.

ביום 1.9.1981 שינה שלמה את מעמדו משוטר מוסף זמני (שמ"ז) והתגייס כלוחם מן המניין למשטרת ישראל ולמשמר הגבול, שם הצטרף ללוחמי פלוגה כ'.

עם פרוץ מלחמת שלום הגליל, יצא שלמה עם פלוגתו ללבנון ושימש כרב-סמל פלוגתי (רס"פ). מפקדו הישיר, סגן-ניצב שרגא לוי, תיאר אותו כלוחם מצטיין וכדיפלומט ממולח: "אדם חכם, בעל שיעור קומה, מנוסה... אבא וחבר היה לשוטרים, אהוד מאוד על המפקדים". על שירותו המקצועי הוענקו לו אות השירות המבצעי ואות מלחמת שלום הגליל.

נפילתו
ביום חמישי בבוקר, כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), במהלך מלחמת שלום הגליל, פקד את כוחותינו אסון כבד הידוע כ"אסון צור הראשון". פיצוץ עז החריב את בניין הממשל הצבאי הישראלי בעיר צור שבלבנון. המבנה קרס לחלוטין וקבר תחתיו עשרות לוחמים. באסון נהרגו כמאה איש, בהם שבעים ושישה אנשי כוחות הביטחון של ישראל. שלמה היה בין הנופלים באסון זה.

שלמה היה בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביישוב שכה אהב, ציפורי. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים כואבים.

על קברו חקקה המשפחה מילים מתוך שיר שכתב שלמה בעצמו, המבטא את חיבורו העמוק למורשת הארץ:

"בארץ זבולון מעל בית נטופה
סנהדרין משנה ותלמוד יפה
אשרי שזכו לראותה בזה הדור
ההר המצודה וריח המור".

יהי זכרו ברוך.