עלה מתימן ב-1949 למושב אשתאול. עסק בנגרות ובחקלאות, והתגייס למג"ב ב-1969 לשירות במשמר היישובים במתקן "איתנים". בלט כאיש שיחה מסור ופדנט. נפצע אנושות ונפטר בתאונת דרכים בצומת צובה בדרכו לביתו. בן 25 בנופלו, הותיר אישה ומשפחה.
שמעון-סעיד נולד בשנת תש"ז (1947) בתימן, בנם של סעדה ויחיא. בשנת 1949, כשהוא פעוט בן שנתיים, עלה ארצה עם משפחתו במסגרת גלי העלייה הגדולים. עם הגעתם לישראל קבעה המשפחה את ביתה במושב אשתאול שבפרוזדור ירושלים. במושב התרחבה המשפחה ונולדו עוד עשרה ילדים, בנוסף לשמעון ואחיו שנולדו בתימן, ושמעון גדל והתחנך כחלק ממשפחה ענפה וברוכת ילדים בת שניים-עשר אחים ואחיות.
את חוק לימודיו היסודיים החל בבית הספר "נוחם". כבן בכור ובוגר, ניכר שמעון בבגרותו ובאחריות העמוקה שגילה כלפי משפחתו; הוא היווה יד ימינם של הוריו, עזר להם רבות בחינוך וגידול אחיו הצעירים ונרתם בכל ליבו לעבודות הבית המרובות. שמעון אהב מאוד את העבודה החקלאית והעמלנית במשק המשפחתי במושב. בזמנו הפנוי עסק בפעילות ספורטיבית ובמיוחד אהב לשחק כדורסל. לצד זה, ניחן בכישרון יוצא דופן למלאכת כפיים וחובב נגרות מושבע, שהרבה להכין כונניות וכיסאות עץ יפהפיים לבני משפחתו, ולימים גם לחבריו ביחידה.
שמעון הקים בית חם ואוהב בישראל עם בחירת ליבו, מלכה. הוא היה איש משפחה מסור מאין כמוהו, בעל אצילי ואב דאגן שהשתתף באופן מלא, חם ומחנך בגידול הילדים ובניהול משק הבית. הוא ניחן באישיות קורנת, היה איש שיחה מעולה ותמיד בלט בסביבתו בזכות התעניינותו הכנה בזולת, תכונות שהפכו אותו לאהוב ונערץ על כל רואיו.
שירותו במשמר הגבול
בחודש פברואר 1969 התגייס שמעון לשורות משמר הגבול (מג"ב). הוא שובץ במערך משמר היישובים וירת כלוחם במתקן "איתנים" האסטרטגי שבלב הרי ירושלים. בעבודתו הביטחונית היה שמעון פדנט, חרוץ ומקצועי בצורה בלתי רגילה, אשר ביצע כל משימה שהוטלה עליו על הצד הטוב ביותר.
במתקן ובחיל כולו הפך במהרה לדמות אהובה ואהודה במיוחד. מפקדו העיד עליו לימים כי: "המנוח היה שוטר מעולה, סימפטי ואוהב לעזור, אהוב ואהוד על מפקדיו וחבריו".
נפילתו
בתאריך 28.1.1972 סיים שמעון את משמרתו ותפקידו במתקן איתנים והיה אמור לנסוע לביתו שבמושב. בשל אופיו האחראי, השקול והזהיר, החליט שלא לעלות על ההגה כשהוא עייף ועצר לנוח במתקן לפני היציאה לדרך. למרבה הכאב והצער, לאחר שיצא לדרכו, אירעה בצומת צובה תאונת דרכים קטלנית ומחרידה. שמעון נפצע באורח אנוש, הובהל לבית החולים שם נאבקו הרופאים על חייו, אך ביום ראשון, י"ד בשבט תשל"ב (30.1.1972), הכריעו אותו פצעיו והוא נפטר.
שוטר שמעון-סעיד בוטה היה בן עשרים וחמש בלבד בנופלו, קטוף בדמי ימיו הצעירים והמבטיחים. הוא הובא למנוחת עולמים ונטמן ביראת כבוד בבית העלמין הצבאי הלאומי שבהר הרצל בירושלים. הוא הותיר אחריו רעיה אוהבת – מלכה, ילדים, הורים כואבים ואחים רבים המתגעגעים לדמותו האצילית ורחבת הלב.
מורשתו והנצחתו
מסירותו של שמעון לבני משפחתו ולאחיו, אופיו הזהיר והאחראי, חריצותו במשק ובנגרות, ופועלו המצוין כשוטר אהוב בחיל משמר הגבול, מהווים מורשת יקרה של ערכים, משפחתיות ונתינה ללא תנאי.
הנצחה חילית וממלכתית: שמו של שוטר שמעון-סעיד בוטה ז"ל חקוק בהוקרה ובגאווה באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ומונצח ביראת קודש באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.