רס"ל ביטון מרדכי ז"ל

אודות

מרדכי נולד בשנת תשי"ג (1953) במרוקו, בנם של דוד ועזיזה. בשנת 1963, כשהוא ילד בן עשר, עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה קבעה את ביתה בעיר טבריה, ובה המשיך את חוק לימודיו בבית הספר היסודי-דתי "התורה" ובבית הספר הממלכתי-דתי (חמ"ד) בעיר.

בבגרותו רכש מרדכי את מקצוע הטבחות, שהיה עבורו גם מקצוע וגם תחביב ואהבה גדולה. הוא התקדם במהירות בענף האירוח, עבד כמלצר בכיר, ועסק בניהול מסעדות ואירועים. את כישרונו הגסטרונומי ניצל תמיד כדי לסייע ולפנק את בני משפחתו – הן בביתו שלו והן בבית הוריו. שמחתו הגדולה ביותר הייתה לארגן אירועים, מסיבות ושמחות משפחתיות, והוא עשה זאת ברוחב לב ובמאור פנים לא רק עבור קרוביו, אלא גם עבור שכנים ומכרים. מרדכי בלט באהבתו העצומה לאחיו הנכה, ובין השניים שררה מערכת יחסים קרובה ואצילית, שעליה נאמר ככתוב בספרנו הקדוש: "כאהבת דוד ויהונתן".

שירותו הביטחוני
בשנת 1970 התגייס מרדכי לשורות צה"ל ושובץ בחטיבת הנח"ל. הוא שירת ביחידות שונות כטבח ואף נשלח לקורסים מתקדמים ובכירים בתחומו. על אף שתפקידו הרשמי היה במטבח, גילה מרדכי אומץ לב ורוח התנדבות יוצאת דופן במצבי חירום; הוא התנדב שוב ושוב למשימות חילוץ נועזות של חיילים ונפגעים משדות הקרב ופינויים לבתי החולים בעורף, ובזכות תושייתו וגבורתו תרם רבות להצלת נפשות.

עם סיום שירותו הסדיר בשנת 1973, חתם מרדכי על שירות קבע למשך כשנתיים. לאחר שחרורו חזר לעבודתו האזרחית בניהול מסעדות, אך הרגיש כי החיים האזרחיים אינם מעניקים לו את אותו הסיפוק, האמביציה ותחושת השליחות שמצא בצבא. השאיפה לתרום לחבריו בשגרה ובקרב כאחד הייתה לחם חוקו, ובשנת 1981 החליט לחזור ללבוש מדים והתגייס למשמר הגבול (מג"ב).

במג"ב הפך מרדכי במהרה לדמות מפתח במערך הלוגיסטיקה של מרחב צפון. הוא היה האחראי הראשי על הפקת אירועים גדולים בחיל והושאל תכופות ליחידות שונות כדי לארגן מסיבות וטקסים. מפקד יחידתו סיפר עליו: "המנוח שירת כטבח ביחידה. חיוך לא מש מפניו, היה שבע רצון מעבודתו. למרות היותו טבח, התנדב הבחור לפעילות מבצעית, דמות לבבית ודואגת, שידע לכבד שוטר ומפקד כאחד".

נפילתו באסון
ביום חמישי, כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), אירע "אסון צור הראשון" בלבנון. בעקבות התפוצצות מכלי גז קרס בניין הממשל הצבאי בן שבע הקומות בעיר צור, וקבר תחתיו עשרות אנשי כוחות ביטחון. בין הנופלים הרבים באסון הטראגי היה גם רב-סמל מרדכי ביטון, שנקטף בדמי ימיו. באותו אסון נפל גם חברו לחיל, מימון-אמנון ביטון ז"ל.

מרדכי היה בן עשרים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בטבריה. הוא הותיר אחריו רעיה אוהבת – יפה, שני ילדים – ליאור וטל, הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות.

מורשתו והמסורת המשפחתית
רוח ההתנדבות והנתינה של מרדכי קודם לכל דבר אחר הפכה למסורת משפחתית מפוארת הממשיכה לפעום בחיל משמר הגבול עד ימים אלו. שני אחיו, אלברט וויקטור, המשיכו לשרת לאורך השנים במסגרת החיל, וברבות הימים, גם בנו של מרדכי התגייס לשורות מג"ב, צועד בגאווה בנתיב המורשת והסיוע לזולת שהתווה אביו. לאחים ולאחיות שיבדלו לחיים ארוכים שלוחה ברכת הצלחה, וכנאמר: "מן השמיים תנוחמו".

הנצחה חילית וממלכתית: שמו של רב-סמל מרדכי ביטון ז"ל חקוק בכבוד רב באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ומונצח ביראת קודש באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.

יהי זכרו ברוך ומבורך לעד.