שוטר בלאי זמנה ז"ל

אודות

זמנה נולד ביום ט' בטבת תשכ"ו (1.1.1966) באתיופיה, בנם של אטקלט וממיט. בעודו ילד צעיר חוותה המשפחה אובדן כבד עם פטירתה של אמו. מילדותו פיעמו בזמנה שני חלומות גדולים שליוו את כל צעדיו: לעלות לארץ ישראל, ולהתגייס כחייל קרבי כדי להגן עליה ולהקים בה את ביתו. הוא היה הכוח המניע, הרוח החיה והמנהיג מאחורי בני משפחתו ועוד רבים מבני הקהילה בהגשמת חזון העלייה.

כבר בימי נעוריו באתיופיה התבלט זמנה באהבת אדם עמוקה, אכפתיות וחריצות יוצאת דופן, והתנדב בארגונים שונים. הוא היווה דוגמה ומופת לסובבים אותו, בייחוד בנכונותו האצילית לטפל בחולים; בעוד שאחרים חששו להתקרב ולסייע מחשש להידבקות במחלות, זמנה התנדב להושיט יד ולסעוד אותם ללא היסוס ומבלי לחשוב על עצמו. מתוך נדיבות לב אינסופית ודאגה לזולת, ויתר מרצונו מספר פעמים על תורו לעלות ארצה לטובת אחרים.

בשנת 1989 יצא זמנה סוף סוף למסע המיוחל לארץ ישראל. היה זה מסע רגלי מפרך, ממושך וקשה מאין כמוהו דרך סודן, שגבה את חייהם של רבים שנפוצו בדרך מרעב ומחלות. גם בתנאים תת-אנושיים אלו, התנדב זמנה ללא הרף לסייע, לתמוך ולחזק את הצועדים עימו. כוח הרצון הפנומנלי שלו הוא שהוליך אותו קדימה, ובזכות גדלות נפשו זכה להערצה ולאהבה עצומה בקרב בני העדה. בתחילת מרץ 1989 הגשים את השלב הראשון בחלומו והגיע לישראל. עם הגעתו, החל ללמוד בפנימיית "הדסה נעורים", שם השתלב בצורה יוצאת מן הכלל, התחבב במהירות על החניכים והצוות, והיווה דוגמה לחביבות ואדיבות.

שירותו במשמר הגבול
בחודש יולי 1994 הגשים זמנה את חלומו השני, כאשר התגייס לשורות כוחות הביטחון והתנדב לשרת כלוחם בחיל משמר הגבול (מג"ב). אחיו, קסאו, מספר כי זמנה היה מאושר עד הגג על היותו חלק מחיל משמר הגבול. הוא התגאה במדי החיל גאווה עצומה, ולעתים קרובות מרוב שמחה אף נהג להתהלך בהם ב ימי שבת.

הקשר שלו למדינה היה מוחלט ועמוק; באחת משיחותיו עם אביו, כאשר קרא לו האב "בני", ענה לו זמנה בהתרגשות כי מעתה הוא לא רק בנו שלו, אלא הוא גם בנה של המדינה – ואביו התגאה בו ובשליחותו בכל ליבו.

נפילתו
טוראי זמנה בלאי נפל בעת מילוי תפקידו, במהלך שירותו המבצעי, ביום ה' באדר א' תשנ"ה (5.2.1995). זמנה, שחלם, לחם והגשים את אהבתו הגדולה לארץ, נקטף בדמי ימיו כשהוא בן עשרים ותשע בנופלו.

זמנה הובא למנוחת עולמים ונטמן בטקס צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון. הוא הותיר אחריו אב שבור לב ושלושה אחים – קאסו, רחמים ויסמין, וכן עדה שלמה הכואבת ומבכה את לכתו של המנהיג הצעיר, בעל הלב הטהור.

מורשתו והנצחתו
אומץ ליבו של זמנה, המנהיגות השקטה שגילה במהלך המסע המפרך מסודן, נכונותו לטפל בחולים ללא מורא וגאוותו העצומה במדי משמר הגבול, הם מורשת מופלאה של ציונות טהורה, הקרבה, אהבת אדם ורעות שתישאר חקוקה לעד.

הנצחה חילית וממלכתית: שמו של טוראי זמנה בלאי ז"ל חקוק בכבוד ובהוקרה רבה באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ומונצח ביראת קודש באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.

יהי זכרו ברוך ומבורך לעד.