רס"ל גבאי אילן ז"ל

אודות

אילן גבאי נולד ביום י"ח בטבת תשל"ב (5 בינואר 1972) במושב אביבים שבגליל העליון, בנם של שולה ונסים, שעלו עם משפחותיהם ממרוקו והקימו את ביתם במושב. אילן היה הילד הרביעי במשפחה, אח לציפורה, שמעון, גלית, עליזה ויונתן.

הוא גדל והתחנך באביבים, החל את לימודיו בבית הספר היסודי "מורשה" במושב, שם למד בכיתות קטנות ואינטימיות, והמשיך לתיכון המקיף האזורי במושב מירון. בנעוריו בלט אילן כדמות דומיננטית ומנהיג טבעי בקרב חבריו. אף שרשם מעשי שובבות לא מעטים שגררו שיחות משמעת, הצוות החינוכי בתיכון תמיד הקפיד לשבח אותו על אופיו המוצלח, על החברות העמוקה שהפגין ועל כישורי ההובלה הבולטים שלו בכיתה ובשכבה.

אישיותו, חבריו וחיי המשפחה
אילן היה בחור חסון, חזק, טוב לב ומלא שמחת חיים. הוא אהב את מושב אביבים בכל ליבו, ומגיל צעיר עבד קשה ועזר במסירות רבה במשק החקלאי של המשפחה. בשעות הפנאי המעטות שלו ושל בני גילו במושב, נהגו לשחק כדורגל, גולות ומשחקי ילדות, ולצפות בערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה אז. אילן ובני משפחתו היו אוהדים מתונים של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" ונהגו לנסוע יחד למשחקים. הוא נחשב למודל לחיקוי עבור אחיו הצעיר יונתן, שראה בו חצי שני.

החברים היו מרכז עולמו של אילן. הוא עמד בראשה של חבורה מגובשת בת שישה בני אותו גיל שעשו הכל יחד. אילן נהג לארגן עבורם טיולים יומיים בגליל וטיולי שטח ממושכים שכללו לינה תחת כיפת השמיים. הוא תמיד ידע להקשיב, לגלות אכפתיות ולסייע לחבריו בכל עת שנדרשה עזרה. בין חברי הילדות הללו הייתה גם אילנית, בת המושב. השניים למדו יחד בתיכון, הפכו לבני זוג בכיתה י', ולימים נישאו והקימו את ביתם באביבים. בשנת 1995 נולדה בתם הבכורה יובל, וכעבור חמש שנים נולדה בתם מאיה. אילן היה ראש משפחה למופת, שחי באושר ועשה הכל למען בנותיו ואשתו באהבה ענקית.

השירות בגולני והחיים האזרחיים
כשמעון אחיו הגדול, שהיה מראשוני בני המושב שהתגייסו לתפקידי לחימה, החליט אילן ללכת בעקבותיו. כמי שגדל בצמוד לגבול לבנון, הוא הבין היטב את חשיבות השמירה על הבית והמדינה. הוא התגייס לצה"ל לגדוד "ברק" (12) של חטיבת גולני והיה לוחם מצטיין, חזק ברוחו, אשר נהג לסייע תמיד לאחרונים במסעות המפרכים. חופשותיו מהצבא הגיעו לרוב ללא הודעה מוקדמת, בשל היעדרם של טלפונים ניידים באותה תקופה, והיו מלוות בשמחה גדולה ובאירוח חבריו ליחידה בבית המשפחה. לאחר שחרורו מצה"ל, רכש רכב הסעות ועבד כנהג, ובהמשך עבד כנהג בנגרייה בקיבוץ יראון ובנגריית "ארזים" בדלתון.

השירות במשמר הגבול
בשנת 2001, מתוך רצון להבטיח את פרנסת משפחתו ובמסגרת מסורת השירות הביטחוני של המשפחה (בעידוד אחיו שמעון שירת במג"ב), החליט אילן להתגייס לצבא קבע. ב-18 בנובמבר 2001 התגייס למשמר הגבול במשטרת ישראל ושובץ במחוז ירושלים, שם התקדם לדרגת רב-סמל.

אילן מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר ואהב את שירותו. עמיתיו לפלוגה ג' תיארו אותו כלוחם מקצועי שהכיר את סמטאות העיר העתיקה כמו את כף ידו. הוא התייחס לכולם בגובה העיניים, טיפח את החיילים הצעירים, ולא התלונן מעולם על משמרות ארוכות. מפקדו העיד עליו כי הוכיח מיומנות רבה, יכולות תפקוד גבוהות, אומץ לב ומוטיבציה גבוהה, לצד עשייה ענפה לקירוב לבבות בין עולים לוותיקים ובין חילונים לדתיים.

נפילתו והנצחתו
ביום ראשון, כ"ד בסיוון תשס"ד (13 ביוני 2004), עשה אילן את דרכו מחופשת סוף השבוע בביתו בחזרה לבסיסו בירושלים. כמי שהיה מודע תמיד לסכנות ואשר ביקש להיות מוכן לכל תרחיש, דרך את נשקו האישי טרם כניסתו לכביש הבקעה. כשהגיע לבסיס בירושלים והחל להתארגן לקראת המשמרת, נפלט כדור מאקדחו והוא נהרג במקום.

רב-סמל אילן גבאי היה בן שלושים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בהלוויה המונית ורוויית כאב בבית העלמין הצבאי בצפת. הוא הותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, שלוש אחיות ושני אחים. על מצבתו נחקקו המילים: "ואילן כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו".

משפחתו, חבריו לגולני וחבריו לנשק ממג"ב נוצרים את זכרו באהבה ובגעגוע עמוק. בבית המשפחה הוקם חדר הנצחה מיוחד המרכז את מכתביהם ותמונותיהם, ובחצר הבית ניטע עץ זית לזכרו משתיל שהוענק על ידי משרד הביטחון. ספר תורה נכתב לעילוי נשמתו והוכנס לבית כנסת בנהריה. כמו כן, מונצח אילן במרכז ההנצחה בקיבוץ יראון, באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל, באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטת הנופלים בני המועצה האזורית מרום הגליל בבר יוחאי, באנדרטת חללי המשטרה בקריית אתא, בבסיס מג"ב בהר הבית ובמכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.

בנותיו של אילן ממשיכות ללכת בגאווה בנתיב המורשת שהותיר: בתו הבכורה יובל שירתה בחיל האוויר, ובת זקוניו מאיה, שהייתה בת ארבע בלבד כשנפרדה ממנו, הביעה את כוונתה להתגייס למשמר הגבול ולשרת בירושלים כדי להמשיך את מסלול חייו של אביה.

יהי זכרו ברוך.