סמ"ר גברייה סולומון ז"ל

אודות

ילדות ונעורים
סולומון-שלמה גברייה נולד באתיופיה ביום כ"ו בסיוון תשנ"ז (1 ביולי 1997), בנם הבכור של ישיאמבט ומיהרט. הוא היה אח לקסיקה ולמזל, ולאחיו הצעיר, בן הזקונים נתנאל. מצד אביו היו לו גם שני אחים למחצה הבוגרים ממנו, יונאס ודסלין, החיים באתיופיה.

בשנת תשנ"ט (1999), בהיותו פעוט, עלה סולומון יחד עם משפחתו ארצה. המשפחה השתקעה ביישוב באר יעקב, ושם עברו עליו ילדותו ובגרותו. הוא למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים "הדרים" (מלכותי א') ביישוב, ואת לימודיו התיכוניים סיים בקרית החינוך השש-שנתית "ראשונים" על שם אילן רמון (מקיף י"א) בראשון לציון. סולומון אהב מאוד ספורט ועסק בו רבות.

הוא התאפיין בבגרות יוצאת דופן ובאחריות מגיל צעיר. מורתו, יהודית ברילינג, תארה אותו בהתרגשות: "תחילת היכרותנו הייתה כמורה ותלמיד. בשקט ובצנעה שכל כך אופיינית לך הצלחת להתבלט, ביכולתך להתנהג כבוגר, לדאוג לעצמך ולא להישען על ההורים מגיל כה צעיר. גם כשבחרת לעבוד לא ויתרת על למידה ועל תעודת הבגרות". חבריו, בני משפחתו ומכריו תיארו אותו פה אחד כילד מחונן, בעל לב ענק, שתמיד הקדיש עצמו לאחרים ודאג למשפחתו ולסובביו בנתינה אינסופית.

השירות הצבאי במשמר הגבול
ב-20 במרץ 2016 הגשים סולומון חלום ישן והתגייס לצה"ל, לשורות משמר הגבול. הוא עבר מסלול הכשרה מפרך שכלל טירונות בת ארבעה חודשים והשתלמות "מובילי משימה", אשר הכשירה אותו לתפקיד פיקודי כמפקד צוות. הוא שירת כלוחם וכמפקד צוות בגזרה הצפונית במרחב עוטף ירושלים, בפלוגה נ"א.

במסגרת שירותו, ב-15 באוקטובר 2016, השתתף בפפעילות אבטחה שגרתית בגזרת הר אדר ונפצע בפיגוע דקירה. למרות הפציעה הקשה והפצרות בני משפחתו לבחור בתפקיד עורפי, סירב סולומון לוותר על דרכו הקרבית: הוא שב לשטח מתוך תחושת שליחות עמוקה, באומרו כי אינו יכול לשאת את המחשבה שחבריו יישאו בנטל בלעדיו.

נפילתו
סמל ראשון סולומון-שלמה גברייה נפל בקרב עם מחבלים בהר אדר ביום ו' בתשרי תשע"ח (26 בספטמבר 2017). הוא נהרג בפיגוע ירי רצחני בעמדת הבידוק בכניסה ליישוב הר אדר, בעת שמילא את תפקידו באבטחת כניסת פועלים פלסטינאים לישראל. יחד עמו נרצחו באירוע שני מאבטחים, אור אריש ויוסף עותומאן, ורכז הביטחון של היישוב נפצע קשה.

בגופו, באומץ ליבו ובערנותו, מנע סולומון בגופו אסון כבד הרבה יותר וחדירה של מחבל לתוך היישוב.

בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבאר יעקב, והותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

הנצחה ומורשת
זכרו הטהור, גבורתו ומסירותו של סולומון הותירו חותם עמוק על משפחתו, חבריו ומפקדיו.

לזכרו, נקרא על שמו בית הכנסת של הקהילה האתיופית בבאר יעקב, שאליו הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו.

ביישוב באר יעקב מתקיים מדי שנה מרוץ לזכרו, שהפך למסורת קבועה.

דמותו וסיפור גבורתו מונצחים באתרי ההנצחה הרשמיים, לרבות אתר משטרת ישראל "גלעד לזכרם", וכן בסרטי תיעוד והנצחה שיצרו חבריו לפלוגה, בהם הסרט "רוץ קדימה ילד".

יהי זכרו ברוך.