סמ"ר גרוסמן גל ז"ל

אודות

גל, בנם של נורית ויהודה ואח לשתי אחיות ואח, נולד בקיבוץ גלאון ביום כ"א בסיוון תשל"א (14.6.1971).

את לימודיו היסודיים החל בקיבוץ גלאון. במהלך שנות ילדותו יצאה המשפחה לשליחות מטעם הסוכנות היהודית במונטריאול שבקנדה. בשנת 1979 חזרה המשפחה לישראל, וגל המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי ולאחר מכן בתיכון "צפית".

בשנת 1988 יצאה המשפחה לשליחות נוספת בקנדה, הפעם מטעם קק"ל. גל למד בקולג' "דורסון" בקנדה והשלים שם את לימודי הבגרות. במהלך לימודיו בלט כספורטאי מצטיין, היה שחקן פעיל בנבחרת הכדורעף של המכללה והתאמן באמנות הלחימה טאקוונדו, שבה הגיע לדרגת חגורה שחורה. עם שובה של המשפחה לארץ הוצע לו להצטרף לנציגות הארצית של הענף, אך הוא בחר לוותר על כך מתוך שאיפה להתגייס לחיל הים.

גל התגייס לצה"ל ושירת במשך שלוש שנים במקא"ג סטי"לים בחיפה. עם תום שירותו הצבאי שב לקיבוץ גלאון ועבד בחקלאות.

בספטמבר 1995, מתוך דחף פנימי לתרום ולהתנדב, עבר גיבוש חבלה והתנדב לשירות במג"ב איו"ש בגזרת חברון. למרות חששותיה של משפחתו, שילב גל נחישות והסביר את החשיבות והמשמעות שראה בשירות דווקא במקום זה. במשך שמונה חודשים שירת בחברון והיה מרוצה מאוד מחבריו ליחידה ומאופי השירות.

גל היה אדם שקול, צנוע, החלטי ובעל חוש הומור מפותח. הוא בלט כג'נטלמן אמיתי וכאדם דינמי שאהב לעשוק ולפעול. הוא נמשך מאוד לספורט, עסק בכדורעף ובטאקוונדו, ובקיץ האחרון לחייו אף הוסמך כמציל. בזמנו החופשי אהב להאזין למוזיקה קלאסית.

גל תכנן להתחיל באוקטובר 1996 לימודי המזרח התיכון, אך לא זכה לכך. ביום א' בחשוון תשנ"ז (14.10.1996), בעת שהיה בדרכו לפעילות חבלה באזור בית אל, נהרג בתאונת דרכים.

סמל ראשון גל גרוסמן היה בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ גלאון. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

הנצחתו
בקיבוץ גלאון הוצאה חוברת זיכרון לזכרו, ובמעמד גילוי המצבה נערך ערב זיכרון במתכונת "חיים שכאלה" בשילוב הקרנת קלטת זיכרון. כמו כן, חבריו בקיבוץ הקימו גלעד ופינה לזכרו.

בבית הספר התיכון "צפית" שבקיבוץ כפר מנחם הקימה משפחתו, בתמיכת קרובים וידידים מישראל ומחול, את "מרכז גל גרוסמן לאמנות הלחימה". בשנת 2002 השלימה קק"ל את פיתוחו של פארק סביב המרכז. במקום מתקיימת פעילות ספורטיבית רציפה בתחום אמנויות הלחימה, לצד יום ספורט שנתי המוקדש לזכרו.

יהי זכרו ברוך.