רס"ל טוילי אמיר ז"ל

אודות

אמיר, בן הזקונים של ציונה ואברהם, אח לאשר, אורנה ואייל, נולד בבית החולים "הקריה" בתל אביב ביום כ"ג בתבת תשל"ג (28 בדצמבר 1972). הוא נולד לאחר היריון מורכב והביא עימו אור ושמחה רבה למשפחתו. עשרה חודשים לאחר לידתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואביו גויס למילואים ברמת הגולן למשך שבעה חודשים. המשפחה עברה להתגורר בשכונת רמת החייל בתל אביב, שם גדל, התחנך ועיצב את אישיותו.

אמיר התאפיין מגיל צעיר בעצמאות, בחוכמה, בביטחון עצמי ובטוב לב. את צעדיו הראשונים עשה ב"גן סוניה", והיה ידוע באהבתו הגדולה לבעלי חיים, ובפרט לכלב הטרייר שלו, אמסטל. את חוק לימודיו החל בבית הספר היסודי "רמת החייל", המשיך בחטיבת הביניים "עירוני י"ד" וסיים את לימודיו התיכוניים ב"אורט רמת גן" במגמת הנדסאות, אדריכלות ושרטוט.

הוא אהב את החיים וביקש למצות כל רגע. במסגרת תנועת "הצופים" הרחיב את אהבתו לטיולים ולמסעות ברחבי הארץ. בחופשות הקיץ עבד וחסך כסף, שבאמצעותו קנה את האופנוע הראשון שלו. בכיתה י"ב הכיר את חברתו לחיים, לימור, ויחד בילו את מיטב שנותיהם. תחביביו הקיפו בנייה והטסת טיסנים ודיג, ולצד אלה שמר תמיד על קשר חם ומסור עם הוריו, אחיו וסבתא שושנה.

ב-13 במרץ 1991 התגייס לצה"ל, לאחר שהכין את עצמו במטרה להגיע ליחידה מיוחדת. הוא שובץ במשמר הגבול, ובתום הטירונות הצטרף ליחידת המסתערבים של מג"ב ביהודה ושומרון (ימ"ס איו"ש) שהייתה אז בראשית דרכה. אמיר בלט כלוחם בעל תושייה, רוח לחימה, יכולת פיקוד והתמודדות בשטח מורכב. הוא הפך לעמוד התווך של מחלקתו בזכות מקצועיותו, השקט הפנימי שלו וחוש ההומור שבו ניחן.

במהלך שירותו השתתף במבצעים מורכבים רבים, נפצע באחד המבצעים בלכידת מבוקשים בג'נין, אך עמד על דעתו לחזור לשירות קרבי. ב-9 במרץ 1994 עבר לשרת כלוחם קבע ביחידה. אמיר התבלט במיומנותו הגבוהה בתפעול נשק, חדירה שקטה, טיפוס וגלישה, ונבחר באופן עקבי להוביל את החוד המבצעי. ימים ספורים לפני נפילתו נפרסה בפניו תוכנית קידום לשמש כקצין האמל"ח היחידתי ולהציע לו יציאה לקורס קצינים.

ביום שבת, ט' בכסלו תשנ"ו (02.12.1995), נפטר רב-סמל אמיר בעת שירותו. בבוקר אותו יום יצא עם חבריו למסע רכיבה על אופנועים לכיוון ירושלים כדי לבקר בקברו של ראש הממשלה יצחק רבין, ומשם תכנן להמשיך לבסיסו. בנסעו בכביש חבל לכיש (בין קריית גת לבית שמש), נכנס רכב מולו לנתיב הנסיעה. אמיר בלם בחוזקה כדי למנוע התנגשות, החליק ונפגע קטלנית.

אמיר היה בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

דברי הספד וזיכרון
נחמיה, מפקד יחידת הימ"ס:

"אמיר! לוחם אמיץ ונערץ, לוחם מקצועי ומיומן. כישוריו כלוחם מסתערב ואמיץ הקרינו ביטחון... מקומו בכוח המוביל והלוחם תמיד היה בטוח... לא נותר לנו אלא להצדיע לך, חבר."

צביקה, חברו ליחידה:

"נזכור איך תפקדת כלוחם וחובש, עשוי ללא חת... כל דבר היה אצלך כל כך פשוט! בחיוך חילצת מצרה, בצחוק תיקנת טעות. עכשיו אתה שוכב מולנו, דומם וקר... אבל אתה יודע, שבלעדיך יהיה לנו יותר קשה להצליח."

ניסים, מפקד המחלקה:

"הביטחון העצמי והשקט הפנימי מחד גיסא ויכולתו של אמיר להתלוצץ ולהצחיק את הסובבים אותו מאידך גיסא היוו רק פן אחד באישיותו... כבוד גדול היה לי להיות מפקדו של אמיר. ועוד יותר – חברו."

מפעלי הנצחה
ספר תורה: הוכנס לזכרו לבית הכנסת "הרמב"ם" בתל אביב.

טורניר כדורסל: טורניר כדורסל שנתי לבתי ספר יסודיים מתקיים לזכרו בשיתוף עיריית תל אביב ומועדון "מכבי תל אביב".

מגרש ספורט וגלעד: מגרש כדורסל לזכרו חנוך בבית הספר "רמת החייל" בתל אביב, ולצידו הוקם גלעד.

גן משחקים: גן משחקים על שמו נחנך בשכונת רמת החייל במאי 1998.

חדר כושר: חדר כושר לזכרו הוקם ביחידת המסתערבים בשכם ביולי 2000.

ספר זיכרון: המשפחה הוציאה לאור את הספר "אמיר – ספר חי", המאגד את סיפור חייו, תמונות, הספדים ושירים.

שיר לזכרו: השיר "החיוך האחרון" נכתב ע"י ד"ר ישראל סלע, הולחן ע"י פיני שפיגלר ובוצע ע"י מאיר סטאר.

שנאת השם: אחיינו שנולד לאחר נפילתו נקרא על שמו – תמיר-אמיר.

יהי זכרו ברוך.