רס"ל קשקוש סעיד ז"ל

אודות

ילדות, נעורים ורקע משפחתי
סעיד קשקוש, בן לעדה הדרוזית, נולד ביום ו' בסיוון תשי"ג (20 במאי 1953) בעיר שפרעם, בנם של שהרבן וסלמן.

סעיד למד והתחנך בבית הספר היסודי בכפר הולדתו. עוד מילדותו בלט כתלמיד מצטיין, חרוץ, ממושמע וידידותי, שהפגין סקרנות ושאיפה מתמדת להרחיב את אופקיו וללמוד. בנעוריו היה חבר פעיל בתנועת "הצופים הדרוזים" בשפרעם, ובחלוף השנים הפך למדריך מוביל במועדון. סעיד אהב מאוד מוסיקה, בלט בפעילויות ספורט שונות, והיה שחקן כדורגל פעיל בקבוצת הצופים המקומית.

בחודש יוני 1973, בעת שירותו הצבאי, נשא לאישה את בחירת ליבו, הנא. השניים הקימו בית חם וערכי ונולדו להם שישה ילדים: ג'וליה, נג'אח, אינאס, סלמאן, מהאן וסעיד (קרוי על שמו). סעיד היה איש משפחה מסור ואב אוהב בלב ונפש.

השירות במשמר הגבול
בחודש מאי 1971 התגייס סעיד לשירות חובה בצה"ל ושובץ לשרת בחיל משמר הגבול (מג"ב). הוא השלים קורס טירונים, הוסמך כרובאי 5 ושובץ כלוחם בגזרת יהודה ושומרון ובצפון הארץ.

עם סיום שירות החובה במאי 1974, מתוך תחושת שליחות ורצון להמשיך ולתרום לביטחון המדינה, התנדב לשירות קבע במג"ב. סעיד שירת כנהג-לוחם ביחידות מגוונות, ובהן היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ"מ). מפקדיו העריכו אותו עד מאוד כאיש מקצוע אחראי, בעל מוטיבציה גבוהה, חברותי ולבבי. סעיד דרש תמיד להצטרף לכוחות המבצעיים ולצאת לשטח כלוחם מן המניין, תוך גילוי אומץ לב, קור רוח וביטחון עצמי רב.

במהלך מלחמת "שלום הגליל" הועבר עם יחידתו לשרת בתחומי לבנון, והמשיך לבצע את תפקידו במסירות ובנאמנות ללא חת.

נפילתו באסון צור השני
סעיד נפל בעת מילוי תפקידו באסון צור השני, ביום כ"ח בחשוון תשמ"ד (4 בנובמבר 1983).

במהלך הלחימה בלבנון, פעל חיל משמר הגבול בשיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי (שב"כ) למיגור קיני המחבלים בעיר צור. הכוחות שוכנו במפקדה שכללה שני מבנים בני שתי קומות. בבוקר יום שישי, בשעה 06:00, פרץ טנדר נפץ נהוג בידי מחבל מתאבד את שער הכניסה למתקן, תוך שהוא סופג אש מעמדות השמירה. הנהג פוצץ כ-500 קילוגרם חומר נפץ בין שני המבנים והביא לקריסתם המלאה. באירוע קשה זה נהרגו כשישים איש, ובהם 28 אנשי כוחות הביטחון. סעיד נהרג במקום.

בן שלושים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת המשפחה בבית העלמין בשפרעם. סעיד הותיר אחריו רעייה – הנא, שישה ילדים, הורים ואחים.

בדברי ההספד שנשא מפקדו נאמר: "זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה שמקומו נפקד מאיתנו. הייתה בו רוח התנדבות ועזרה לחבריו, דבר שהבליט את דמותו החיובית".

יהי זכרו ברוך.