סמ"ר ראובן בנימין ז"ל

אודות

ילדות, עלייה והתיישבות בארץ
בנימין ראובן נולד ביום ה' בתמוז תר"צ (1 ביולי 1930) בחבל כורדיסטן שבעיראק, בנם של מרים ואליהו, ואח לבהרי ולדוד.

בנימין גדל והתחנך בקהילה היהודית בכורדיסטן העיראקית ולמד בבית ספר יהודי local. כשהתבגר, נשא לאישה את בחירת ליבו, ג'מילה, ולשניים נולד בנם הבכור, סבאח.

בשנת 1951, כשהיה בן עשרים ואחת, עלה בנימין לארץ ישראל עם רעייתו, בנו, הוריו ואחיו. תחילה שוכנה המשפחה במחנה העולים "שער עלייה" ליד חיפה. בעת שהותם במחנה חלה בנם הפעוט סבאח והובהל לבית החולים. כשחזרו ההורים למוחרת לבקרו, נמסרה להם ההודעה הכואבת כי בנם הלך לעולמו ונקבר.

ממחנה העולים עברה המשפחה ליישב את המושב הצעיר אבן ספיר שבפרוזדור ירושלים, אשר אוכלס מחדש על ידי משפחות יוצאות כורדיסטן בעלות ניסיון בחקלאות. בנימין הקים משק חקלאי לתפארת שהתבסס על מטעי עצי פרי ולול ענפים.

בחודש מאי 1953 ספגה המשפחה מכה קשה נוספת, כאשר אליהו, אביו של בנימין, נרצח בידי מסתננים ערבים בעת ששמר על ביטחון המושב.

חיי משפחה וקהילה
לבנימין ולג'מילה נולדו תשעה ילדים: מלכה, חיים, אהובה, אלי, ענת, ברכה, רות, פסח ודרור. בנימין פעל ללא ליאות לפרנסת המשפחה המורחבת, עבד שעות רבות וארוכות בחרישת השדות, בריסוס ובטיפוח המשק החקלאי, תוך שילוב ילדיו בעבודת האדמה.

בנימין היה איש מסורת ורוח, שהקפיד על שמירת חגים ומועדים ופקד את בית הכנסת. בביתו שררה אווירה משפחתית חמה, במיוחד בסופי שבוע ובחגים, כשהילדים שבו מהפנימיות והבית התמלא בשירה ובזמירות. הוא ניחן בקול ערב, אהב לשמח את הסובבים אותו בשירה כורדית מסורתית באירועים משפחתיים וקהילתיים, והיה אהוב מאוד על חבריו בשל אופיו השקט, הצנוע, והנכונות התמידית להושיט יד עוזרת.

השירות במשמר הגבול
כדי לכלכל בכבוד את משפחתו מרובת הנפשות ומתוך רצון עז לתרום לביטחון המדינה – תוך סגירת מעגל אישית לאחר רצח אביו בידי מחבלים – התגייס בנימין בתאריך 17 באוגוסט 1969 לשורות משמר הגבול (מג"ב), והוא בן שלושים ותשע.

בנימין שירת במפקדת חטיבת מג"ב מרכז. במסגרת תפקידו עסק באבטחת מתקנים רגישים, ובהם מתקן התעשייה הצבאית בבית הכרם בירושלים. הוא גילה חריצות ודבקות במשימה, התנדב באופן קבוע למלא את מקומם של חבריו למשמרת ונשא את מדי המשמר בגאווה גדולה. אהבתו למערכת הביטחון ולשירות המדינה הונחלה גם לדורות הבאים – שלושה מבניו התגייסו למשטרת ישראל ונכדתו שירתה במשמר הגבול.

נפילתו
בנימין נפל בעת שירותו ביום כ"ב באייר תשמ"ד (24 במאי 1984).

בתאריך 23 במאי 1984, במהלך הכנות למשמרת במתקן התעשייה הצבאית בבית הכרם, חש בנימין ברע ודיווח על כך למפקדו. הוא נבדק על ידי חובש ופונה למנוחה. למחרת בבוקר, בתום המסדר, התמוטט בעת שהיה בדרכו לתחנת האוטובוס. בנימין פונה כשהוא בהכרה לבית החולים "הדסה עין כרם", אך במהלך הבדיקות בחדר המיון לקה כתוצאה מכך בהתקף לב נפטר.

בן חמישים ושלוש (כבן 54) היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בנימין הותיר אחריו רעייה – ג'מילה, תשעה ילדים, נכדים, אם, אח ואחות.

הנצחתו
שמו וזכרו של בנימין מונצחים באנדרטת החללים של משמר הגבול בצומת עירון ובאתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל בבית שמש.

יהי זכרו ברוך.