שוטר ראובן שמואל ז"ל

אודות

ילדות, עלייה ורקע משפחתי
שמואל ראובן נולד בעיראק, בנם של גילה ומטלוב.

בבגרותו, בגיל עשרים, נשא לאישה את בחירת ליבו, פהימה. בשנת 1951 עלה בני הזוג לישראל כדי לבנות בה את ביתם ולשקם את חייהם. עם עלייתם ארצה התגוררו תחילה במעוז ציון א' הסמוכה לירושלים, ובהמשך עברו להתיישב במושב אבן ספיר שבפרוזדור ירושלים.

שמואל ופהימה הקימו בית חם, ערכי ומלכד, ונולדו להם עשרה ילדים: יוסף, ראובן, ציון, רבקה, אליהו, הרצל, גאולה, מטלוב, שבתאי ואורי. שמואל היה אב מסור, אוהב ומחויב בכל ליבו לחינוך ילדיו ולרווחתם, ועשה ללא ליאות כדי שלא יחסר להם דבר. שמואל היה אדם אהוב מאוד, בעל שמחת חיים ורע רב לחבריו, איתם אהב לבלות ולשחק שש-בש בזמנו החופשי.

בשנת 1970 חרב עולמו כאשר שיכל את בנו, הלוחם ציון ז"ל, שנפל בקרב על גדות תעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה.

השירות המשטרתי
עם הגעתו למושב אבן ספיר עבד שמואל בחקלאות. כדי לכלכל בכבוד את משפחתו ברוכת הילדים, התגייס בשנת 1960 לשורות משטרת ישראל ושירת כנוטר באבטחת מתקן 202.

שמואל מילא את תפקידו באחריות, במסירות ובנאמנות רבה במשך כשתים-עשרה שנה, והיה מוערך מאוד על ידי מפקדיו וחבריו לשירות.

נפילתו
שמואל נפל בעת שירותו ביום ט"ו בתמוז תשל"ב (27 ביוני 1972).

בתאריך זה, בתום משמרת במתקן שבו שירת, יצא שמואל יחד עם רעייתו פהימה לכיוון בית שאן כדי לנחם קרובי משפחה על מות קרובתם בתאונת דרכים. המונית שבה נסעו בדרכה מעפולה למגידו סטתה מנתיבה והתהפכה לתעלה. שמואל נפגע באורח אנוש ונהרג במקום, בעוד שאר נוסעי המונית נפצעו.

בן ארבעים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים. שמואל הותיר אחריו רעייה – פהימה, תשעה ילדים, נכדים ומשפחה כואבת.

יהי זכרו ברוך לעולמי עד.