סמ"ש רבאח נעמאן ז"ל

אודות

ילדות, נעורים ורקע משפחתי
נעמאן רבאח נולד בכפר סמיע שבגליל המערבי, בנם של סעידה וסאלח, בן העדה הדרוזית.

עוד מילדותו בלט ברוח ההתנדבות והנתינה שלו, כאשר סייע בבניית התשתיות ובפיתוח הגישה לכפר הולדתו – בסלילת כבישים ובבניית בתים. נעמאן היה אדם חביב, אהוב ומקובל על כל מכריו, שאהב מאוד את הטבע ועסק בזמנו החופשי בציד.

נעמאן נשא לאישה את בחירת ליבו, רדיה, והזוג הקים בית חם וערכי. לשניים נולדו שבעה ילדים: נוהל, הילה, איאלה, ראיך, הדור, נעמי והאדי. נעמאן היה אב מסור ואוהב במיוחד. מתוך אהבתו העמוקה לשירותו ולחבריו במג"ב, בחר להעניק לשתיים מבנותיו שמות עבריים – הילה ונעמי.

השירות הצבאי והמשטרתי
עם הגיעו לגיל גיוס, התגייס נעמאן לשירות חובה בצה"ל ושירת ביחידת המיעוטים. לאחר שחרורו משירות חובה, מתוך רצון להמשיך ולתרום לביטחון המדינה, התגייס לשירות קבע במשמר הגבול (מג"ב).

במהלך שירותו יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) וסיימו בהצלחה. נעמאן התבלט כאיש כוחות הביטחון מהמעלה הראשונה – אהוד מאוד על פיקודיו ועמיתיו, ישר דרך, בעל מוסר עבודה גבוה, יוזמה ומסירות ללא סייג. בתקופת שירותו במג"ב קשר קשרי ידידות אמיצים ועמוקים עם חבריו לנשק. היחידה שבה שירת הייתה מגובשת באופן יוצא דופן, וסיפורי הגיבוש והרעות של לוחמיה נודעו בכל אזור הצפון.

הקרב ונפילתו
נעמאן נפל בקרב גבורה בעת מילוי תפקידו ביום ו' בחשוון תשכ"ז (19 באוקטובר 1966).

בתאריך זה הוקפץ הכוח במרדף אחר חוליית מחבלים שחדרה מלבנון לשטח מדינת ישראל באזור רמות נפתלי. נעמאן, שצעד בראש, היה הראשון לזהות את החוליה והתייצב מולה בנחישות. במקום התפתח קרב יריות עז. במהלך חילופי האש נפגע נעמאן ונהרג במקום. חבריו לוחמי מג"ב המשיכו בהסתערות, חיסלו את חוליית המחבלים ובכך מנעו פיגוע קשה ואסון כבד בתושבי האזור.

בן שלושים ושלוש היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סמיע. נעמאן הותיר אחריו רעייה – רדיה, שבעה ילדים, הורים ומשפחה כואבת.

עיטור השירות
על גילוי ערנות, דבקות במשימה, אומץ לב ורעות לוחמים, הוענק לסמל שני נעמאן רבאח ז"ל עיטור השירות מטעם משטרת ישראל.

יהי זכרו ברוך לעולמי עד.