סמ"ר נביל שבסו ז"ל, לוחם ונהג מג"ב, בן איסמעיל ופאטמה. יליד ריחניה. עוטר באות השירות המבצעי. נפל באסון צור הראשון בלבנון במלחמת שלום הגליל ב-11.11.1982 (כ"ה בחשוון תשמ"ג) בגיל 24. נטמן בריחניה, הותיר אישה (ערופה), אם ואחים.
ילדות, נעורים ורקע משפחתי
נביל שבסו נולד ביום ו' באלול תשי"ח (22 באוגוסט 1958) בכפר ריחניה שבגליל העליון, בן זקונים להוריו פאטמה ואיסמעיל, ואח לארבעה אחים ואחיות.
נביל גדל והתחנך בכפר ריחניה ולמד בבית הספר היסודי המקומי. בהמשך למד שנה אחת בבית ספר תיכון בנצרת, ולאחר מכן השלים את לימודיו המקצועיים בתחום המסגרות בערים צפת וקריית שמונה.
בעודו נער צעיר, נפתח פרק כואב בחיי המשפחה עם פטירתו של אביו. מכיוון ששלושה מאחיו הבוגרים כבר היו נשואים ובעלי משפחות משלהם, נטל פרנסת הבית והדאגה לאמו נפלו על כתפיו הצעירות ועל אחיו שנותרו עמו בבית. נביל גילה בגרות, אחריות ומסירות משפחתית יוצאת דופן כבר מגיל צעיר.
השירות במשמר הגבול
בשנת 1976 התגייס נביל לשירות חובה במשמר הגבול (מג"ב). בתום שירות החובה בחר להמשיך לשירות קבע בחיל ושובץ ביחידת "מצודת כ"ח" (מצודת ישע), שם מילא תפקידים שונים כלוחם וכנהג מבצעי.
נביל היה עלם חברותי, אהוב ומקובל מאוד על חבריו ליחידה. הוא השקיע את כל מרצו בהצלחת המשימות המבצעיות, הפגין מקצועיות גבוהה ורוח צוות יוצאת מן הכלל, והיה שותף פעיל בהצלחות מבצעיות רבות שכללו לכידת מבוקשים בכירים. על פועלו ומסירותו הוענק לו ממפקדיו אות השירות המבצעי.
נביל נשא לאישה את בחירת ליבו, ערופה (עקד). הוא אהב מאוד מסיבות ואירועים חברתיים, והיה חובב ספורט מושבע, בייחוד כדורגל ותחרויות ספורט. הוא תכנן להשתחרר משירותו הצבאי כדי להתמקד בהקמת משפחתו ובבניית עתידו.
אסון צור הראשון ונפילתו
במהלך מלחמת "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה) פעל נביל יחד עם יחידתו בשטח לבנון.
בבוקר יום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11 בנובמבר 1982) אירע אסון צור הראשון: פיצוץ אדיר מחריד החריב את בניין הממשל הצבאי הישראלי בעיר צור שבדרום לבנון, שבו שכנו כוחות ביטחון רבים. הבניין קרס לחלוטין ומתחת להריסותיו נספו כ-100 איש, בהם 76 אנשי כוחות הביטחון של מדינת ישראל – ובהם נביל.
סמל-ראשון נביל שבסו נפל בעת מילוי תפקידו, והוא בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר הולדתו, ריחניה.
לאחר נפילתו הוענק לו אות מלחמת שלום הגליל.
הנצחתו
לזכרו ולעילוי נשמתו, תרמה משפחתו את כספי הפיצויים שקיבלה ממשרד הביטחון לטובת שיפוץ ובניית המסגד המקומי בכפר ריחניה.