סמ"ש שמילשוילי שלום (שלוה) ז"ל

אודות

ילדות, עלייה ונעורים
שלום (שלוה) שמילשוילי נולד ביום ל' בתשרי תשכ"ד (19 בספטמבר 1963) ברוסיה, בנם של ציפורה ודוד.

בשנת 1972, כשהיה בן תשע, עלה ארצה עם משפחתו והשתקע בעיר קריית אתא. את לימודיו היסודיים השלים בבית הספר "בית אסף", והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית הספר "מפתן". שלום ניחן באופי חברתי, אחראי ורודף שלום, אשר תמיד דאג להרגיע את הרוחות בין חבריו ולהבליג על הטרדות. הוא היה קשור מאוד למוריו, ובפרט למורתו יעל נגלר, והיה אהוב מאוד על חבריו הרבים מספסל הלימודים. בזמנו החופשי היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

שלום בלט ביוזמתו ובחריצותו, ועד למועד גיוסו עבד במפעל לפלסטיקה כדי לסייע ולתרום.

השירות במשמר הגבול במלחמת שלום הגליל
בחודש ינואר 1982 התגייס שלום לצה"ל והתנדב לשירות במשמר הגבול (מג"ב). את מסלול הטירונות סיים בהצלחה רבה והוצב בפלוגה כ' שפעלה בגזרת גבול לבנון.

תפקודו המקצועי והערכי שימש דוגמה ומופת לכלל השוטרים, ומפקדיו סמכו עליו בעיניים עצומות. הפלוגה שהתה תקופות ממושכות בעומק לבנון במהלך מלחמת שלום הגליל ולקחה חלק בפעילויות מבצעיות מורכבות וקשות כנגד ארגוני המחבלים. במהלך שירותו הפיקודי והמבצעי ניצל שלום מספר פעמים מאירועים קשים – כולל אסון צור הראשון. באחד האירועים אף נפצע, אך לאחר שקבל טיפול רפואי התעקש לחזור מיד לפעילות מבצעית לצד חבריו.

בשנת 1983 הועלה לדרגת סמל-שני. במסגרת השירות יצא להשלמת לימודים בבית הספר הצבאי "מרכוס" בחיפה, שם צוין לשבח כתלמיד מצטיין על ידי צוות ההוראה. מורותיו, שהתרשמו מאישיותו הקורנת, אף חיברו לכבודו שיר מיוחד:

"מלבנון הרחוקה אלינו הגעת, / מלא חוויות וסיפורים על מקרים משונים. / מלא טוב לב, אושר וכנות, / ואת חבריך חננת בסבלנות!"

עם סיום לימודיו, חזר מיד לשירות מבצעי כלוחם ביחידתו.

נפילתו בקרב
ביום שלישי, י"א בחשוון תשמ"ד (18 באוקטובר 1983), יצא שלום בראש כוח של משמר הגבול לאבטח שיירה צבאית שעה שנעה לכיוון אזור הזהרני בלבנון. במבואותיה הדרומיים של העיר צידון, נפתחה לעבר הכוח אש כבדה מתוך בניין שהיה בשלבי בנייה. מהירי המפתיע נפגע שלום באורח אנוש ונפל בקרב.

סמל-שני שלום (שלוה) שמילשוילי נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל, והוא בן עשרים בלבד בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית אתא. שלום הותיר אחריו הורים ומשפחה כואבת.

מפקדו ספד לו במילים מרגשות: "שלום היה לוחם משכמו ומעלה. תמיד ראיתיו בכל אירוע מסודר ומאורגן, בעל אופי חברי ומקובל על מפקדיו. למרות הינצלותו מאסון צור א', המשיך לשרת כלוחם מבצעי לדוגמה. תמיד היה ראשון לצאת לאירועים, וכך גם מצא את מותו – ראשון לנופלים".

יהי זכרו ברוך.