סמל עילאי צעיר הי״ד

אודות

🏡 ילדות, בית וספסל הלימודים
עילאי גדל ביישוב קידר שבמדבר יהודה. הוא התחנך בגן הילדים ביישוב, ולאחר מכן למד במעלה אדומים – בבית הספר היסודי "תורני יצחקי", והמשיך לחטיבה ולתיכון בישיבה התיכונית "צביה מצפה נבו" שבעיר.

בבית הספר היסודי התקשה בלימודים והתמודד עם קשב וריכוז ומדי פעם נקרא לשיחת מנהל, אך בתיכון לקח את עצמו בידיים, ובזכות השקעה ניכרת הצליח בלימודים וסיים בגרות בהצטיינות.

✡️ מורשת משפחתית וזהות יהודית גאה
עילאי היה סמל לאהבת הארץ ויראת שמיים. את אהבתו לארץ ישראל ספג מסבו יצחק ומסיפור חייו המיוחד:

סבו נולד למשפחת יונג הגרמנית וגדל בגרמניה. אף שלא היה יהודי, יצחק הרגיש חיבור עמוק לעם היהודי ולארץ ישראל והוא ביקר בה כמה פעמים. לבסוף גמלה בו ההחלטה לעלות לישראל, ובשנת 1990 עלה עם אשתו ושבעת ילדיהם. קודם לבואם המשפחה התגיירה בפרייבורג שבגרמניה, ולאחר העלייה עברו שוב גיור אורתודוקסי והקזת דם בצפת. עם בואם שינו את שמותיהם מ"יונג" ל"צעיר".

עילאי ספג את המורשת של סבו, היה גאה בה עד מאוד, והתחבר למטרה: "להיות יהודי גאה בארץ הקודש היא ארץ ישראל".

🌟 אופי, ערכים ונתינה לחברה
עילאי שאף תמיד להיות הכי טוב ולתרום ככל יכולתו, והיה "עמוד השדרה של הבית", כדברי אביו. הוא ניחן בשילוב יוצא דופן של רצינות ושובבות, טוב לב וסובלנות. המוטו שליווה אותו בחייו ושלאורו פעל היה: "אדם צריך לשאוף להיות ולא להיראות".

הוא כיבד את הסובבים אותו, דאג לכולם לפני שדאג לעצמו, ובשקט וצנעה – בלי רצון לקבל תמורה – הושיט יד לעזרה והיה הראשון להתנדב לכל משימה. היה ילד אוהב ואהוב בעל חיוך שובה לב, שהעניק כוח לכל מי שהיה בסביבתו.

כשהיה בן שבע-עשרה התחיל להתנדב בארגון "שלוה", המוביל לקידום ושילוב חברתי של אנשים עם מוגבלויות. עילאי התנדב בירושלים, בתוכנית אחר הצוהריים המעניקה מסגרת המשך בלתי פורמלית ליום הלימודים. למרות העומס הרב בלימודים והמרחק בין מעלה אדומים לירושלים, הקפיד להגיע בכל שבוע, היה מסור מאוד לחניכים ואהוב עליהם ועל כל אנשי הצוות.

📚 שנות המכינה הקדם-צבאית "מעוז"
בשנתו האחרונה בישיבה החליט שלפני גיוסו לצבא ילמד במכינה קדם-צבאית. אחרי שבחן כמה מכינות, בחר ללמוד במכינה הישיבתית "מעוז" שבלוד, השמה דגש על לימוד התורה, הכנה פיזית ומנטלית לצבא, נתינה וחסד. הוא למד ברצינות ובדבקות עצומה, וכשנתקל בקשיים לא ויתר – לא לעצמו ולא לחבריו. הוא היה הדבק שבחבורה, והוערך על ידי חבריו ומוריו.

עילאי אהב לטייל בשביליה ונופיה של הארץ, ובמיוחד במדבר יהודה וים המלח, והמשיך לעשות זאת גם בהיותו במכינה. הוא היה אחראי הטיולים של המכינה, ובכל טיול שתכנן הקפיד לשלב הסברים הנוגעים למקומו של העם היהודי בארץ ישראל ולמסירות הנפש של אלו שלחמו עליה.

בשביל המפקדים (היורד אל בקעת הירדן) – ערך דיון על מקומו של המפקד בקרב.

בנחל קנה (שבשומרון) – הכין חידונים חינוכיים כדי ללמד על ערכי הנצח של עם ישראל.

עילאי למד במכינה שנתיים, ואלו עיצבו את דמותו והכינו אותו לשירות הצבאי. כפי שכתב לראש המכינה בסיום הלימודים:

"אין לי איך להודות על כל הטוב שנתתם לנו בשנתיים האחרונות, בלעדיכם אני לא הייתי מי שאני, וככה כולנו מרגישים, רק כדי שנהיה הכי טובים שרק אפשר".

⚔️ שירות צבאי ולחימה
ביום 10.8.2023 התגייס לצה"ל. הוא שובץ ליחידת "אגוז" בחטיבת הקומנדו, והחל את הכשרתו בבית הספר לקומנדו. בכך הגשים את חלומו להיות לוחם ולהגן על עם ישראל.

כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023, עילאי היה עדיין בהכשרת הלוחם. בסוף אוקטובר עלתה היחידה לאבטח יישובים ברמת הגולן, ובתום החודש חזר להמשך מסלול ההכשרה. בסיום הטירונות יצא לרגילה, אך עד מהרה נקרא לחזור ליחידה, ושבוע לאחר מכן נכנס עמה לקרבות ברצועת עזה. על עילאי וחברי יחידתו הוטלה המשימה לשמור על הציר הלוגיסטי שדרכו הוכנסו כוחות לפעילות בדרום הרצועה.

בהפסקות מהלחימה כתב במחברתו:

"למרות שקשה וחם ולא ישנו טוב בלילה והווסט כבר כואב על הכתפיים והגוף מותש – הכול זה קטן לעומת הזכות לומר: 'אני מגן בגופי על מדינת ישראל'. זו המשמעות של להיות לוחם. לעשות את העבודה הלא כיפית, הקשה ואפילו המשעממת, אבל זו הדרך שבחרנו וזו הדרך שאנחנו בוחרים כל יום מחדש, להיות לוחם בצבא ההגנה לישראל ראשית צמיחת גאולתנו".

עילאי היה לוחם מקצועי ומיומן, וכמו באזרחות היה הראשון להתנדב – לעזור לחבריו, לסגור שבת או חג, להוביל בניווט וראשון להסתער.

🛡️ הקרב האחרון ונפילתו
ב-6.4.2024 עילאי, בתפקידו כקלע חוד, עמד בראש כוח של 18 חיילים שהלכו בטור לאורך הציר ובקרבת בתים הרוסים. לפתע יצאה מפיר מנהרה חוליית מחבלים שארבה להם ופתחה עליהם באש. עילאי נהרג במקום, ועימו נהרגו מפקד הצוות סרן עידו ברוך ושני לוחמים – סמל אמיתי אבן שושן וסמל ריף הרוש.

בנופלם הצילו את חייהם של עשרות חיילים שהיו מתוכננים לצאת להפוגה בבוקר למחרת. במבנה שבו הייתה המנהרה נמצאה כמות גדולה מאוד של אמל"ח ומטענים כבדים שנאספו במשך כחמישים יום, במטרה לארוב ולפגוע במשאיות עמוסות חיילים. בעת פינויו של עילאי וחבריו שנפלו, נתקל כוח הפינוי בעוד שתי חוליות מחבלים שהיו חלק מהמארב, חיסל אותן ובכך נמנע אסון כבד מאוד.

רב-טוראי עילאי צעיר נפל בקרב ביום כ"ז באדר ב' תשפ"ד (6.4.2024), והוא בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו נחרת המשפט: "יהודי גאה בארץ הקודש היא ארץ ישראל".

💬 דברי פרידה והספדים
💔 מתוך הספד אימו, יפה:
"עילאיצ'וק נשמה שלי, מה שלומך ילד אהוב שלי? ... איך אפשר לקבל את זה שאנחנו ההורים צריכים להספיד את הבן שלנו? איך נמשיך את הטיולים המשפחתיים שלנו בלעדיך? מי ירקוד בפני סבתא עם המקל שלה רק כדי לכבד ולשמח אותה? מי יעזור לאבא לבנות את הבית על העץ שתכננתם? מי יכין לנו את השקשוקה הטעימה והמתקתקה עם הקפה השחור בטיולים? ... אני אתגעגע לשיחות איתך, לסודות הקטנים שלנו, לטוב הלב שלך, לחיוך המתוק והכובש שלך. תראה סביבך כמה אנשים באו ללוותך, איזו חותמת השארת בחייך הקצרים..."

🌿 מתוך הספד אחותו, יעל:
"יש לי בקשה שתעשה לעילאי נחת בלב... אני מבקשת מכם, מכל אחד מכם, לקחת מעילאי משהו קטן שהוא האמין בו. משהו קטן שיוביל אותנו להיות הכי טובים שרק אפשר.
אתם יכולים לקחת על עצמכם את הגאווה להיות יהודי, את אהבת הארץ והתהלכות בכל שביליה, לאהוב כל אדם באשר הוא, את מידת הענווה, הסבלנות, השמחה והזריזות... אבל הכי חשוב – שנהיה הכי טובים שרק אפשר ונעשה רק טוב. עילאי סומך עלינו".

📖 מתוך הספד ראש מכינת "מעוז":
"כתבתי לך ביום גיוסך: 'עילאי היקר... עלה למעלה עלה יש בך כנפי רוח'. ואתה עלית ועלית ולא הפסקת לטפס הכי גבוה, עלית לכיסא הכבוד, לסיירת של הקדוש ברוך הוא... נלך לאורו של עילאי אהובנו, ונזכה להיות ראויים לצוואתו: 'להיות הכי טובים שרק אפשר ולהיות יהודים גאים בארץ הקודש היא ארץ ישראל'".