פרופסור ישעיהו לבוביץ

אודות

ליבוביץ' נולד בריגה שבאימפריה הרוסית (כיום בירת לטביה), הוריו היו אמידים והמשפחה הייתה דתית וציונית. ישעיהו ואחותו נחמה למדו אצל מורים פרטיים ולא ביקרו בבית-ספר יסודי. כילד שיחק ליבוביץ' שחמט עם בן-דודו, אהרון נימצוביץ', שהיה לימים רב אמן ואחד משחקני השחמט הטובים בעולם. אולם הוריו, שחששו שיתפקר, מנעו ממנו להתפתח בכיוון זה.
ליבוביץ' שלט בשבע שפות – עברית, יידיש, רוסית, גרמנית, אנגלית, צרפתית ולטינית.
בשנת 1919 נמלטה משפחתו מריגה לברלין בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה. בגרמניה היה ליבוביץ' פעיל בתנועת "צעירי המזרחי". בגיל 16 עמד בבחינות הבגרות מבלי שביקר בבית ספר, ובגיל 18 החל ללמוד כימיה ופילוסופיה באוניברסיטת פרידריך וילהלם, בשנת 1924 ליבוביץ' קיבל תואר דוקטור בכימיה.
ב-1927 הצטרף למכון קייזר וילהלם בברלין, ועסק בחקר הסוכרים. ב-1928 עבר לאוניברסיטת קלן, בקלן הכיר את רעייתו גרֶטה וינטר. הוא המשיך ללמוד ביוכימיה ורפואה, אך לא התכוון לעסוק בטיפול רפואי. לאחר שהגסטאפו חיפש אחר ליבוביץ' בבית הוריה של גרטה בבון, עברו בני הזוג ליבוביץ' לבזל שבשווייץ, וליבוביץ' סיים את הדוקטורט ברפואה באוניברסיטת בזל בשנת 1934.

בשנת 1935 עלה ליבוביץ' לארץ ישראל. שנה מאוחר יותר, ב־1936, החל ללמד ולחקור באוניברסיטה העברית, ובמקביל לימד בבית הספר התיכון "בית הכרם" (לימים התיכון ליד האוניברסיטה). ב־1955 הועלה לדרגת פרופסור חבר לכימיה אורגנית. בשנת 1961 התמנה לפרופסור מן המניין לכימיה אורגנית וביולוגית ונוירופיזיולוגיה. מחקריו בכימיה עסקו בסוכרים ואנזימים, ומחקריו בפיזיולוגיה עסקו במערכת העצבים של הלב. בשנת 1970 פרש לגמלאות, אך המשיך ללמד היסטוריה של המדע, פילוסופיה של המדע ולימודים כלליים.

במלחמת העצמאות היה מפקד מחלקה בפלוגה הדתית ב"הגנה" בירושלים. היה, יחד עם אהרן זאב אשכולי, מראשוני יחידת הקשר להורים שכולים. בראשית ימי המדינה עסק בפעילות פוליטית, במסגרת סיעת "העובד הדתי" בהסתדרות.
בראשית שנות ה-50 היה פעיל בשורת המתנדבים, במסגרתו פרסם האשמות בשחיתות כלפי פוליטיקאים. בשנת 1957, לאחר שהצעה שלו ושל יצחק שלו להקים מפלגה של שורת המתנדבים נדחתה, התרחק מפעילות בשורת המתנדבים.
ליבוביץ' היה מהבולטים שבהוגי הדעות היהודים במאה ה-20. הוא עסק בשאלות פילוסופיות כלליות, כמו גם בשאלות יהודיות-הלכתיות ובנושאים פוליטיים. הוא שימש עורך מחלקת מדעי הטבע של הכרכים א'-כ' והעורך הראשי של הכרכים י'-י"ג, ט"ז-כ' ומילואים א' באנציקלופדיה העברית, וכתב ערכים רבים באנציקלופדיה. ב-1971 פוטר מעריכת האנציקלופדיה על ידי המוציאים לאור, שרצו לזרז את קצב הוצאת הכרכים, בניגוד לעמדתו שהדבר יפגע באיכות הערכים.

הוא פרסם ספרים ומאמרים בנושאי מדע ופילוסופיה של המדע. הוא עסק רבות בבעיית גוף-נפש, בייחודם של החיים ובפילוסופיה של המוסר. כמו כן פרסם ספרי הגות והרבה לעסוק בהגותו של הרמב"ם. הוא פרסם מאמרים רבים שבהם עסק בשאלת משמעותה הדתית של מדינת ישראל ליהודי שומר-מצוות בדורנו.

ביתו הצנוע ברחוב אוסישקין בשכונת רחביה בירושלים שימש מוקד עלייה לרגל לצעירים, שראו בליבוביץ' מורה וסמכות פילוסופית-מדעית.

ליבוביץ' נפטר בירושלים בגיל 91 ונטמן בהר המנוחות.