סמ"ר אורי ג'רבי ז"ל, לוחם וצלף בסיירת גבעתי, בן חגי ונעמי. יליד פתח תקווה ותושב הרצליה. מצטיין, ספורטאי ואיש נתינה. נהרג בקרב בחאן יונס ב-18.1.2024 (ח' בשבט תשפ"ד) בגיל 20. איבריו הושתלו והצילו חיים. נטמן בהרצליה, הותיר הורים ואחות (יובל).
04/03/2003 - 18/01/2024
ילדות, חינוך וקשרי משפחה
אוֹרי ג'רבי נולד בפתח תקווה ביום ל' באדר א' תשס"ג (4 במרץ 2003), בנם הבכור של נעמי וחגי ואחיה הגדול של יובל. מגיל צעיר דבק בו כינוי חיבה שליווה אותו כל חייו – "ג'רבי".
בהיותו בן חמש עברה המשפחה להתגורר בהרצלייה. אוֹרי התחנך ב"גן יובל" ובבית הספר היסודי "לב טוב", והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "זאב" ובתיכון "הראשונים", שם למד במגמת ביולוגיה ומנהל עסקים והצטיין בלימודיו.
אוֹרי היה בן אהוב ומסור להוריו, ואח גדול, תומך ומגונן לאחותו יובל. בין השניים שרר קשר חם, קרוב ואוהב, וכדברי אחותו: "היינו חברים הכי טובים לפני שהיינו אחים".
ספורט, ערכים ומנהיגות
כבר מגיל שמונה החל להתאמן במרכז הטניס "בני הרצליה", ותוך זמן קצר צמח לשחקן טניס תחרותי ובולט במועדון. הוא התאמן מדי יום, השתתף בתחרויות רבות וזכה לאהבה והערכה רבה ממאמניו ומחבריו למגרש.
לצד הטניס, אוֹרי היה ספורטאי בנשמתו ועסק במגוון ענפי ספורט – כדורסל, כדורגל, מטקות, טניס שולחן וריצות ארוכות. הוא בלט כבחור חרוץ, נחוש, תחרותי, כריזמטי וחדור מטרה, ששימש מנטור ומקור השראה לסובביו. הוא עודד את חבריו ואת אחותו להציב לעצמם יעדים גבוהים ולא לפחד מאתגרים. משפט שהיה שגור בפיו והפך למוטו המוביל בחייו היה: "מי שלא מסתכן, מסתכן בחיים של בינוניות".
תחביביו היו מגוונים: מגיל צעיר גילה כישרון כתיבה יוצא דופן (כבר בגיל תשע חיבר ואאיר ספר ילדים בשם "חייזרים נגד מוטציות מן המאדים" אותו הקדיש למשפחתו, וכן כתב חמישירים וברכות בחרוזים), אהב לצלם ולהצטלם סרטונים מצחיקים, וגילה אהבה גדולה לעולם בעלי החיים.
מעבר לכישוריו, בלט אוֹרי ברגישותו העמוקה לזולת ובנכונותו לסייע לחלש. במועדון הטניס לקח תחת חסותו נער שעבר חרם חברתי בבית ספרו הקודם, סייע לו להשתלב בקבוצה והעניק לו תחושת שייכות וביטחון. בנוסף, היה חניך בשבט "רשפים" של תנועת הצופים בהרצלייה.
הכנה לצבא ושירות קרבי בסיירת גבעתי
בגיל שש-עשרה וחצי החליט לפרוש מהטניס התחרותי כדי להקדיש את כל מרצו להכנה לשירות צבאי משמעותי. הוא התאמן במועדון "קרוספיט" ובתנועת "חמש אצבעות", שם בלט במוטיבציה הגבוהה שלו, בנחישותו ובחוסנו המנטלי והפיזי.
עם סיום לימודיו בתיכון בהצטיינות יתרה, התגייס לצה"ל ב-16 באוגוסט 2021 ושובץ בחטיבת גבעתי. אוֹרי עבר מסלול הכשרה מפרך בן שנה וחודשיים בסיירת גבעתי, ושובץ בפלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן), צוות 70.
הוא יצא לקורס צלפים, פעל במקצועיות רבה ושימש כסמל הצוות. מפקדיו וחבריו תיארו אותו כלוחם מיומן, נחוש, בעל משמעת עצמית גבוהה ודאגה עמוקה ואכפתית לכל חייל. בשל אופיו המנהיגותי ויחסיו החמים, נבחר למקום הראשון בסקר הסוציומטרי הצוותי. אף שהוצע לו לצאת לקורס קצינים, העדיף להישאר בשטח כלוחם מן המניין לצד חבריו לצוות.
במהלך שירותו הצבאי הכיר את בת זוגו, חן, איתה חלם להקים בית ולבנות את עתידו.
לחימה ונפילה בקרב
בבוקר יום השבת, שמחת תורה תשפ"ד (7 באוקטובר 2023), עם פרוץ מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, התייצב אוֹרי מיד ללחימה. יחד עם חבריו לסיירת נלחם בקרבות קשים בקיבוץ נחל עוז, חילץ אזרחים רבים והציל את חייהם.
בהמשך לקח חלק בתמרון הקרקעי ברצועת עזה ונלחם במשך מעל מאה ימים בעומק השטח, תוך השגת הישגים מבצעיים מרשימים.
בלילה שבין ה-16 ל-17 בינואר 2024, יצא עם כוח הסיירת למשימה מורכבת ונועזת בחאן יונס. במהלך הפעילות נתקל הכוח במחבלים רבים וחיסל אותם. במהלך החילופי האש נפגע אוֹרי באורח אנוש והובהל לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. לאחר יממה שבה נלחם על חייו, נקבע מותו. בתקרית זו נפל גם חברו לצוות, סמל ראשון אורייה איימלק גושן ז"ל.
סמל ראשון אוֹרי ג'רבי נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום ח' בשבט תשפ"ד (18 בינואר 2024), והוא בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהרצלייה.
הותיר אחריו הורים – נעמי וחגי, ואחות – יובל.
הצלת חיים לאחר מותו והנצחתו
לאחר נפילתו, וכפועל יוצא מרוחו ומבקשתו של אוֹרי בחיים לחתום על כרטיס "אדי", הסכימו הוריו לתרום את איבריו. אונת כבד מגופו הושתלה בתינוק בן חצי שנה וכליה הושתלה בילדה בת שש – ובכך הוענקו להם חיים חדשים. סמל כרטיס "אדי" נחקק על מצבתו כסמל לחסד ולנתינה שהאפיינו אותו בחייו ובמותו.
יהי זכרו ברוך.
0
