אברהם יוסף שפירא

אודות

אברהם יוסף שפירא נולד בעיר לבוב באוקראינה, הוא למד בישיבת טעמשוואר ובהמשך גם בישיבת טשעבין בפולין- שם הוסמך להוראה. ניצל מן השואה, בעת שהוריו עברו לבוקרשט שברומניה. לאחר המלחמה עברו הוריו לשווייץ, הוא עצמו עלה לישראל בשנת 1949, בגיל 28. לאחר שעלתה משפחתו ארצה הקים אביו מפעל לייצור סרטים לתעשיית הקונפקציה, בדרום תל אביב.

הקריירה:
בשנות ה50 של המאה ו20 אחד ממפעלי השטיחים הגדולים בישראל פשט את הרגל, מנהל המפעל שהכיר את הרב שפירא הציע לו לרכוש את המפעל ובשנת 1959 הוזמן ע"י שר התעשייה והמסחר לרכוש את המפעל הנקרא "שטיחי כרמל", כעבור שנים אחדות הקים שפירא מפעלים דומים בנתיבות, ובנצרת עלית. ובשנת 1980 זכה זכה שפירא בפרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בימים של מכס גבוה על ייבוא שטיחים מחו"ל – תשלובת השטיחים כרמל הייתה בעלת השליטה הכמעט מלאה בשוק השטיחים בישראל.

בשנת 1981 בעת שכונסה הכנסת ה-10 במדינת ישראל, נבחר שפירא כחבר כנסת מטעם מפלגת יהדות התורה בסיעת אגודת ישראל על משבצת חסיד גור, וזאת לאחר שכ"ק האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה, ביקש מכ"ק האדמו"ר מסדיגורה בעל העקבי אבירים שיאשר לו לשים את הרב שפירא, כנציג חסידות גור ברשימה הארצית של אגודת ישראל על אף היותו חסיד סדיגורה, ולעמוד בראשה.
וכך כיהן בכנסות ה-10, 11, וה-13.
אברהם יוסף שפירא היה אחד מחברי הכנסת הבולטים ביותר, הוא כונה בפני הציבור "גביר" או "המנכ"ל של המדינה" משום שלמעשה היה איש רב פעלים, אשר ניהל את העניינים בכנסת, בגלוי ומאחורי הקלעים של הקואלציה ועם זאת היה אהוד ביותר גם בקרב האופוזיציה.
למעשה, אברהם יוסף כיהן כיו"ר מיתולוגי של ועדת הכספים של הכנסת, יו"ר הקואליציה, וגם יו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל, כאשר בתוקף תפקידו זה היה חתום בימים ההם בין היתר על כל שטרות הכסף של המדינה, עניין שנוי במחלוקת שעוד נגיע אליו בהמשך. ובכסף עסק כל חייו אברהם שפירא, הבעלים של שטיחי כרמל ועוד כמה וכמה עסקים בארץ ובחו"ל. לפיכך, המדור הפעם יוקדש לשפירא ולמפעל השטיחים המפורסם, שהיה שנים רבות מרכז חייו,
שפירא היה כל יכול בכנסת, בעיקר בכל נושאי הדת והכסף. בעניין הדתי הוא יזם חוקים שחלקם התקבלו, חלקם גרמו למהומה וחלקם נדחו, אך תמיד נלחם עליהם במלוא כוחו שהיה רב מאוד. נושאי הדת והכסף השתלבו זה בזה לא פעם, כך היה בחוק השבת, כאשר ניסה אפילו - ולא הצליח - למנוע כל תנועה בכלי רכב בישובים יהודיים בשבתות ובחגים ולהפסיק את משחקי הכדורגל בשבתות.
גם חוק החזיר והפסקת טיסות אל על בשבת היו יוזמות שעליהן נלחם ובהן הצליח. לסגור את "הבימה" בשבת לא כל כך הצליח לו, אבל בשל החיבה אליו דחו פעם הצגה שנועדה לחג. ב-25 ביוני 1985 מבשרת ידיעה בעיתון: "ח"כ שפירא דורש מהממשלה: לסגור את 'הבימה' בשבת" .אפילו קבוצות הכדורגל נענו לבקשותיו ודחו חלק ממשחקיהן למוצאי שבת. "מעכשיו אני אוהד מכבי, הפועל ובית"ר גם יחד", הצהיר בהומור המפורסם שלו, "אליצור ממילא לא משחקת בשבת. רק שלא תתחיל פתאום".

בכל שנותיו בכנסת היה אברהם שפירא חבר וגם יו"ר ועדת הכספים בשנים 1984 ו-1988. בימים של אינפלציה שהשתוללה בארץ עד כדי קצב של 500% בשנה, אבטלה בשיעורים גבוהים ומשברים כלכליים חמורים רבים - הייתה ועדת הכספים בעלת כוח רב ביותר ושפירא, שניהל אותה, הפך לאישיות המחוזרת ביותר בפוליטיקה הישראלית. בין השאר הוא מיסד אז את העברת "הכספים הייחודיים" לעולם החרדי ולמוסדות שונים. העובדה שהמפלגה שבראשה עמד היוותה לשון מאזניים בין המפלגות הגדולות רק הגבירה את כוחו כי רב.

שפירא שב לכהן בכנסת ה-13 בשנים 1992 עד 1996. זאת, למרות שבשל התדרדרות במצבו הבריאותי.
ב-26 ביוני 2000, כ"ג בסיון ה'תש"ס, נפטר אברהם שפירא בגיל 79 ונטמן בהר המנוחות בירושלים.