בו' טבת תרע"ד נתמלא אורה בבית אביו הגדול הרה"ח ר' אהרן דוד זצ"ל ולאמו הרבנית מרת שיינדל ברכה. אשר בעיה"ק צפת ת"ו.
בעת ירידת נשמתו הקדושה והטהורה של רבינו זיע"א והגיעה הבשורה שזה אתה נולד בנו בכורו, סיפרו זקני צפת שכל העיר הרגישו שותפים בשמחתם של בני המשפחה שהיו נכדי הרה"ק ר' שמואל העליר זצ"ל שהיה ראב"ד צפת, וכולם באו להשתתף בברית מילה שנערכה בביהמ"ד הגדול שם, ותפילתם בפיהם שהרך הנימול יתעביד לאילנא רברבא.
שמו של רבינו נקרא אברהם יצחק על שם זקנו סב אמו הרה"ק ר' אברהם יצחק העליר זי"ע, מנחו"כ בבית הקברות הישן בצפת סמוך ונראה להאר"י הק' זי"ע. משום מעשה שהיה, בעת שהיתה אמו מרת שיינדל ברכה ע"ה נערה בשנת תרע"א נסעה עם כל המוני בית ישראל להשתטח על ציונו הק' של התנא האלוקי רשב"י במירון ביומא דהילולא דיליה ל"ג בעומר, פתאום אירע מפולת נוראה ונפלו כל אבני הגג של הבנין על כל האנשים אשר היו שם, וברגע אחד נהפך כל המקום לאיי חרבות והרבה אנשים נשים וטף שהיו שם נהרגו רח"ל, ובאותו העת בעת שהתחיל ליפול החלו להישמע קולות הבכי והזעקה, היללות עלו עד לב השמים, פתאום ראתה אמו את זקינה הרה"ק ר' אברהם יצחק העליר זי"ע, (אשר אז כבר לא היה בין החיים) תופס אותה בבגדה ומושך אותה החוצה מחדר המערה, ואז נגמר האסון רח"ל, והיא נותרה בחיים, באותה העת קיבלה על עצמה שבנה הראשון אשר יולד לה יקרא על שמו של זקנה לזכר הנס שאירה לה בזכותו.
משחר ילדותו ניכרו בו גנוני קדושה, ושאיפה להתעלות במעלות התורה והיראה, כד הוה טליא כבר שית ראו בו זקני צפת שנועד הוא לגדלות ולנצורות, אינו יושב ומשחק כשאר הילדים בני גילו, ואינו עסוק בשאר משחקי הילדים, אלא מבלה הוא את זמנו בין כותלי ביהמ"ד ומסתופף בין זקני וחכמי צפת, ואזנו כרויה לשמוע את דבריהם, ועיניו נוצרות את תהלכותיהם, וכך נתגדל רבינו בעיר הקודש צפת ת"ו, שכל מחשבותיו ורעיונותיו הם להתעלות במעלות התורה והיראה, באדני התורה והחסידות כפי אשר הושתת בבית אבותיו.
בימים ההם שרר בארץ הקודש עניות נוראה עקב מלחמת העולם הראשונה וניתקו כל הקשרים בין ארה"ק לחו"ל, ולא היה יכולים השדרי"ם לצאת ולאסוף כסף עבור עניי ארה"ק והורע מצב בני ארה"ק עד מאד הן במצב הגשמי והן במצב הרוחני.
בעת ההוא געשה הארץ כולה, והעיר צפת ביותר, ומצב חינוך הילדים נתדרדר שם עד בלי סביל, לקח אביו של רבינו את משפחתו ועזב את ארה"ק, ימים רבים טילטלו עצמם בדרכים ממקום למקום לחפש מקום תורה אשר בו ימצאו מקום מנוח, אשר בו יוכלו להתעלות בתורה ועבודה כפי שאיפתם הטהורה, עד אשר הגיעו לעיר הוניאד אשר היתה עיר ואם בישראל בימים ההם, והיתה תחת מרותו של הגאון הקדוש רבי ישראל פריינד זצ"ל בנו של הרה"ק מנסויד זצ"ל, אשר מסר נפשו להעמיד הדת על תילה, והקפיד על כל תג וסייג שלא ישנו ממנה אבותינו הק', במקום זה החליט רבי אהרן דוד שזהו המקום הנבחר אשר בו יוכל לגדל את משפחתו כאוות נפשו.
מיד בבואם להוניאד נתבצר מעמדו של רבי אהרן דוד בין חשובי העדה, כי כל רואיו הכירו ביראת ה' הנסוכה על פניו ובהנהגתו הטהורה, היו קוראים לו בחיבה דער צפת'ר איד.
רבינו הק' נכנס ללמוד בתלמוד תורה של הוניאד אשר בו השקיעו בהם קדושה וטהרה כפי הדרך אשר התוה להם הרב מהוניאד, רבינו המיך בדרך אשר בה התחיל בעיה"ק צפת להיות פרוש מכל תענוגות הילדים ומשחקיהם ומסר את נפשו לתורה ותפילה.
וכך בשאיפות אלו נתגדל ועלה רבינו מעלה מעלה, וכל רואיו העידו עליו כי נוצר לגדלות, בערגה מספרים יוצאי הוניאד את אשר אירע עם רבינו בימי ילדותו שאחד מחבריו בכתה סטר לו על לחייו, ורבינו לא הגיב מאומה ועשה את עצמו כאילו לא אירע לו מאומה, חבירו אשר לא האמין למראה עיניו סטר לו על לחייו שנית לראות מה יעשה, ונפעם לראות שגם הפעם אינו מגיב מאומה, ומיד נפוצה השמועה בין התלמידים שאת הילד אברהם יצחק אפשר להכות משום שאינו משיב לרעהו רעה, וכך נהיה רבינו למטרה לחיצים בעיני הילדים, עד שנתוודע הדבר למלמד אשר שאל אותו מדוע הניח לילדים להציק לו מבלי להשיב על מעשיהם, ענהו רבינו שלמד את דברי חז"ל המרים ידו לחבירו נקרא רשע, ועל כן קיבל ע"ע שלא להרים יד על חבירו ויהי מה.
ואכן עד זיבולא בתרייתא הבליג רבינו על כל הרדיפות האיומות ועל עניי הנפש אשר רדפו אותו אינשי דלא מעלי, והציקו לו במשך ימי חייו, ואף בשנותיו האחרונים אשר נתגדל מאוד והיה נחשב כאחד ממנהיגיה של היהדות החרדית, לא נתן להשיב למחרפיו דבר אעפ"י שלפעמים עלה לו בבריאות נפשו הרדיפות שעשו לו כידוע.
וכמו שמסר את נפשו בעבור לימוד התורה הק' כך מסר את נפשו לקנות יראת שמים טהורה, וחיפש לעצמו ספר אשר ישיב את נפשו ויראה לו הדרך אשר ישכון בו האור, בעת ההוא המציא לו אחד מהאנשים בהוניאד הספר "יושר דברי אמת" ומאז היה נפשו קשורה בנפשו, רבינו הגה בו כל ימי חייו ועשה אוזנים לספר הזה, ולימים הדפיסו מחדש בתוספות הגהות יקרות ונכבדות, וכל ימיו הורה לתמידיו להגות בו, כי בו ימצא האדם הדרך להתקרב אל ה', וכאן התחיל אצל רבינו מסכת חייו תורה ועבודה ספוגים ושזירים ביסודות החסידות כאשר הורה לנו הבעש"ט הק' ותלמידיו הק'.
בעת ההוא התחיל רבינו להתפלל בארוכה וביגיעות עצמות לימים בין השיחים שח רבינו שכמה פעמים איחר לישיבה מחמת שהאריך בתפלתו ומסרו להגה"ק מהוניאד, ושאלו הרב מדוע איחר וסיפר כי האריך בתפלתו, נענה הרב שפעם שאל אדם אחד להחתם סופר מדוע הוא מרשה לתלמידיו להאריך כ"כ בתפלה, הרי בזמן הזה יכולים הם לעסוק בתורה ענה החת"ס שכבר אמרו חז"ל כל המאריך בתפלה מאריכין לו ימיו ושנותיו, וא"כ יהיה להם אורך ימים ושנות חיים להשלים את אשר חיסרו בתפלה
הצדיק נפטר בחנוכה תשנ"ז (דצמבר 1996) לאחר כ-50 שנות כהונה.
באותה עת השיגה פעם אחד אם רבינו כסף ורכשה שלוש ביצים, שהיה אז מוצרך יקר המציאות, שאלה אותו אמא התיאות לאכול ביצה, השיב הילד בסירוב נחרץ, וכל השיכנועים לא הועילו לשכנע אותו לאכלה, ולבסוף החליטה אמו מחמת כוחותיו הדלים להאכילו הביצה בעל כורחו, אך כשפתחה את הביצה ראתה דנמצאת בה טיפת דם והביצה הושלכה לאשפה, נטלה האם הביצה השניה וביקשה לפותחה, מיד הכריז הילד אמא אל תפתחי את הביצה אינני חפץ לאוכלה, אך אמו פתחה הביצה, וגם בה נמצאה טיפת דם, ואף היא הושלכה לאשפה, נתמלאה אמו צער רב ועגמ"נ על זה ששילמה כסף רב על הביצים כדי לחזק את גופו של בנה מחמד נפשה, והנה הן אינן כשרות למאכל, נטלה את הביצה השלישית כדי להחזירו לרוכל אשר ממנו קנתה אותו, אך פתאום צעק הילד אמא את הביצה הזו ברצוני לאכול, אמו עמדה נבוכה ולא מבינה מדוע עכשיו חפץ בנה לאכול את הביצה, ולא ידעה מה להשית עצות בנפשה האם כדאי לפתוח את הביצה, הרי אולי היא אינה כשרה והיא תפסיד את פרוטותיה האחרונים, אך הפצרותיו של בנה הק' עמדו לנגד עיניה, ופתחה את הביצה והביצה היה כשירה לחלוטין, ויהי לפלא.
0
0
0
