אהרן משה לביוב ז"ל

אודות

אהרן (אריק), בן אסתר ואנטול, נולד ביום ה' באב תש"ט (30.7.1949) בבקו שבברית המועצות. הוא סיים את לימודיו היסודיים ואת לימודיו התיכוניים בבתי-ספר בעיר מגוריו.

במסלול הלימודים העל-תיכוניים החליט ללמוד הנדסת חשמל, ובמשך חמש שנים למד בערבים ועבד בשעות היום כדי להתפרנס.

משפחתו, שנסתה לשמור על צביון חיים יהודי בגלוי, נתקלה באיבתם ובלחצם של נציגי השלטון הסובייטי, אך לא נכנעה. בני המשפחה לא נתפסו לרוח ההתבוללות והקפידו לקיים את המסורת היהודית. עוד כשהיה אהרן ילד צעיר לימד אותו סבו את הא'-ב', תפילה מסידור, תורה ומצוות ואת תולדות העם היהודי ומנהגיו וחינוך זה הטביע את חותמו על אופיו ועל השקפת עולמו. כתלמיד בבית-הספר עשה אהרן רבות כדי לקרב את חבריו היהודים למסורת עמם, סיפר להם על תולדותיו וניסה להקנות להם תודעה יהודית ואהבת ישראל. מאבקה של משפחתו למען העלייה ארצה החל כבר בשנת 1966, אך רק בשנת 1971 ניתן להם היתר יציאה. אהרן עמד אז לפני סיום לימודיו העל-יסודיים ולא נותר לו אלא להגיש עבודת גמר, כדי לזכות בתעודה, שלמענה למד חמש שנים. אך הוא העדיף לצאת בהקדם ארצה. לפני העלייה ארצה שאלה אותו אמו: "ידוע לך שאנו נוסעים לארץ, שאין בה מרגוע והמלחמה פקדה אותה פעמים רבות וסכנת המוות נשקפת לך שם". על זאת השיב בקצרה : "אמא, המוות למען המולדת הוא אושר". אהרן עלה ארצה בשנת 1971 ותחילה נכנס לאולפן ללמוד עברית. אחרי-כן החל לעבוד בחברת-החשמל ובאותו זמן החל גם להכין את תעודת הגמר שלו בטכניון בחיפה.

התואר מהנדס-חשמל הוענק לו בשנת 1973. אהרן גויס לצה"ל במחצית יולי 1973. לאחר סיום הטירונות הוצב לחיל התותחנים והשתלם בקורס תותחני תומ"ת. עוד בטרם הספיק לסיים את הקורס פרצה מלחמת יום-הכיפורים והוא נשלח עם יחידתו לרמת הגולן והשתתף שם בקרבות הבלימה. חבריו ספרו, שבשעות הראשונות, כשהמצב היה בכי רע, נפלה רוחם של אחדים מהלוחמים, אך אריק עודדם ושכנעם שהמפנה קרוב וכי המצב ישתפר במהרה. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) בשעות הבוקר המוקדמות נקלעה היחידה למארב טנקים של הסורים והתותח שלו נפגע פגיעה ישירה. אריק לא נפגע ונטש את הרכב הפגוע, אך כשהתעכב בדרכו ליד חבר פצוע, נפגע תומ"ת אחר סמוך אליו, ובהתפוצצות נהרג אריק. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית- העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אהרן נפל בקרב להדיפת האויב הסורי, קרב שנערך על קיומה של מדינת ישראל.

הוא וחבריו הגנו על גבולות המדינה בחירוף נפש ובאומץ עילאי, מעטים מול רבים, ויכלו להם. אהרן היה חייל מסור ונאמן בשגרה ובקרב, אהוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו".