אוראל שלום אלון

אודות

אוראל שלום אלון נולד בתאריך ז' אדר התש"ס, תאריך הלידה של משה רבינו, עליו נאמר שכאשר הוא נולד התמלא הבית כולו אור.
אמא של אוראל מספרת: לאוראל יש עוד ארבעה אחים ואחיות, אבל אצלו היה משהו מיוחד, כבר מהלידה, חיוך מיוחד כזה עם גומות חן, אהבה מיוחדת שלא הפסיקה לרגע. לכל ילד יש את השלב הזה בחיים שהוא עובר מלהיות הילד החמוד והמתוק, לילד קצת מאתגר, ולפעמים יש קרעים עם ההורים, אצלו זה פשוט לא היה. רצף אחד ארוך של אהבה מההתחלה ועד הסוף.
כך היה אוראל. תמיד האיר לסביבתו באור, נתינה, צחוק, שמחה וחסד. כל מי שיבקש ממנו עזרה, יקבל מיד. זה החינוך שקיבל בבית, הציונים והתעודות זה חשוב, אבל יותר חשוב מזה – אלו הערכים, המידות, הנתינה ודרך ארץ.
עוד בבית הספר, כשהיה ילד קטן, היה כל כך אהוב על ידי המורות שלו, פעם הוא חזר הביתה והתלונן לאמא ש"הוא לא רוצה ללכת לבית הספר כי כל המורות אומרות שהן רוצות להתחתן איתי..."
אוראל אהב כדורגל והיה אוהד של מכבי חיפה. כילד גם שיחק בעירוני קרית אתא.
מרץ 18, אוראל הגיע לגיל גיוס, ובחר להתנדב לשירות קרבי. התגייס לגבעתי, גדוד שקד. מרוב שהוא היה צעיר ונמרץ, רצה בדיחה במשפחה שעל השבוע הראשון הוא כנראה ישב בכלא... אבל הוא סיים בהצלחה את ההכשרה שלו ושירת בג'נין ובקבר רחל, בהמשך יצא לקורס פיקוד ואף היה סמל מחלקה. במהלך השירות נפצע כאשר ילד בג'נין זרק לו אבן ושבר לו את היד. זה כמובן לא שינה את דעתו, לתרום למדינה הכי גבוה שאפשר.
בכלל, אוראל היה אחד כזה שתמיד "חי". אין יום שיעבור לו סתם כך. כל יום איתו, מספרים החברים, היה כמו עשרה ימים.
אחרי צבא בדרך כלל עושים טיול ארוך, בטח מי ששירת בשירות קרבי, אבל אוראל שלום הרגיש שהוא לא תרם מספיק למדינה והחליט שהוא רוצה עוד. אז הוא החליט שהוא רוצה להיות לוחם ימ"מ. אלא שבימ"מ לא מקבלים מתחת גיל 25... צריך להוכיח רצינות, צריך להוכיח יכולת.
לשם כך הוא החליט שהוא ינסה להתקבל למתפא ("מנהלת תיאום פעולות אכיפה", במשטרת ישראל) – ומשם ינסה לטפס הלאה למקום של כך רצה – הימ"מ.
גם מול מתפא לא היה לו קל, והוא נכשל פעמיים במבחנים הקשים והמפרכים, אבל בעזרת כח רצון אדיר וחבר שהתקבל לפניו, ובעזרת אמא טלי היקרה שמימנה לו הדרכה ועזרה לו – הוא עבר את המבחנים הקשים והתקבל למתפא.
וכשזה קרה, לא היה מאושר ממנו! הוא השקיע את כל כולו בקורס, העלה עוד ועוד את הכושר והיה "על זה" במלוא מובן המילה. הנה הוא מגשים את החלום שלו.
ב-07.10.2022 – בדיוק שנה לפני – נפטר סבא של אוראל, מוריס גוזלן ז"ל. הסבא היה איש צנוע וישר, אדם שכל המכרים שלו אהבו והעריכו מאוד. 40 יום לפני ה-07.10.2023 אוראל פתאום אמר – אמא, אני מתגעגע לסבא...
בערב כיפור האחרון, היה משהו חריג. אמא של אוראל לא הספיקה ללכת לבית העלמין בבוקר, ויצאה בצהריים. אוראל התנדב ללכת איתה. זה לא היה ה"עניין" שלו כל כך. והיא הסתובבה איתו אצל כולם... אצל הסבא, הסבתות, ואצל כמה בני משפחה מהדור הקודם...
ביום רביעי האחרון הייתה מסיבה גדולה בבית, כולם היו ביחד והייתה שמחה, ביום שישי הוא אמר פתאום "אני מרגיש שאני צריך להביא לחברה שלי פרחים". הוא הביא לה. שישי בערב הוא הגיע לבית עם הרכב המשטרתי. שבת בבוקר הוא היה אמור רק להחזיר את הרכב לבא אחריו במשמרת.
אבל בשבת ההיא... ברבע לשבע בבוקר הוא קיבל טלפון מהמפקד שלו. יש בלגן בדרום וצריך כוחות ללחימה ותגבור. הוא זינק, לא היה מאושר ממנו. הוא הולך להרוג מחבלים. ביקש מאמא שתכין לו תיק... ויצא ממש בשמחה מהבית.
הוא אסף חברים מהיחידה ונסע עם הרכב המשטרתי לפתח תקווה. שם התקבלה החלטה – לאור הדיווחים על ירי מאסיבי – שהם לא ירדו עם הרכב המשטרתי הרגיל אלא יקבלו ממוגן. ועם הרכב הממוגן הזה הם ירדו לשדרות.
בשדרות הם חוו היתקלות קשה, ותוך כדי הקרב הבינו שחבר שלהם מהיחידה (רפ"ק מרטין קוזמיצקס הי"ד) נפל בקרב על תחנת המשטרה בעיר.
בשלב מסויים מתקבלת החלטה שבשדרות יש הרבה כוחות, וקיבוץ בארי מתחנן לעזרה. הם יוצאים עם שני רכבי קרקל, שנחשב ממוגן לירי של נק"ל. בכביש הכניסה לבארי הם נקלעים למארב אכזרי של מרצחי חמאס, וחוטפים RPG לרכב. ה-RPG פוגע באיזור המנוע והרכב נעצר, אך על פי עדותו של אוזן, נהג הכח, הם מספיקים לדווח שנפגעו, וממשיכים להילחם מתוך הרכב.
הרכב השני שמגיע אחריהם חוטף RPG מדוייק ועוצמתי יותר. מכל הכח שמנה 8 לוחמים רק אוזן הנהג נותר בחיים.
אוראל שלום הובא למנוחות ביום חמישי, 12.10.2023 ז"ך תשרי התשפ"ד, בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית אתא.