אור אשכר
שאפתן וצנוע, אוהב ואהוב, איש ברזל עם לב רך.
היית האור של כולנו
נורה בפיגוע אכזרי בדרכו לחתונה ברחוב דיזינגוף בתל אביב
נפטר מפצעיו בכ"ז באדר התשפ"ג
אור נולד ב-15 באוגוסט 1990 בירושלים, וכשהיה בן שנה עברה משפחתו ליישוב צור הדסה. הוא למד בבית הספר היסודי עין הרים ולאחר מכן בחטיבת הביניים בחוות הנוער הציוני, שם למד בכיתת ספורטאים מצטיינים בשחייה תחרותית. בתיכון הוא למד ליד האוניברסיטה בירושלים, ובצבא שירת בפלח"ן גבעתי. עם שחרורו עבר אור לגור בתל אביב והשלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים. בשנים האחרונות עבד במספר חברות הייטק. אור אהב לטייל בעולם והתחרה במרתונים ותחרויות איש ברזל רבות - כולל באליפות העולם האחרונה שהתקיימה בהוואי.
בתאריך: 9.03.2023
צעד אור ברחוב דיזינגוף בת"א בדרכו לחתונה, יחד עם חבריו רותם מנסנו ומיכאל אוסדון, מחבל שצעד מאחוריהם ירה בהם ופצע את אור באורח אנוש. 11 יום נלחמו הרופאים בבית החולים איכילוב על חייו, אך למרבה הצער ב20.03.23, כ"ז באדר התשפ"ג, מת מפצעיו. שנדקר בפיגוע דקירה ברחוב דיזינגוף בתל אביב והרופאים נלחמו על חייו. כך נמסר מבית החולים איכילוב.
משפחתו של אור החליטה לתרום את איבריו, ובמותו העניק אור חיים לחמישה בני אדם, ביניהם תינוק בן שנה ושלושה חודשים שאונת הכבד של אור הושתלה בגופו.
הותיר אחריו את אמו נטלי ואת אחיו: אייל אשכר ואדם אשכר
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במושב נס הרים שבהרי ירושלים
משפחה
×
גלריה
סיפורים
נטלי אשכר אימו
״כבה לנו היום אור נדיר באיכותו, שהרעיף רק טוב, אהבה ונתינה על כל מי שנקרה בדרכו. תודות בשמנו לכל הצוות בבית החולים איכילוב, שעשה במשך ימים כלילות כל שביכולתו במקצועיות, מסירות ורגישות. לעשרות החברים המדהימים שעטפו אותנו יום ולילה, חיבקו ובכו יחד איתנו במהלך כל השבוע שייחקק בליבנו לעולמים. לכל עם ישראל שהיה איתנו, חיזק, תמך והתפלל - כל אחד בדרכו ועל פי אמונתו"
ראה עוד > >
חבר קרוב שלו
"באחד־עשר הימים שאור היה בבית החולים והיינו לידו, חווינו מעין פרידה ארוכה וכואבת",, אני מכיר אותו מגיל 15, בעקבות תחביב משותף – אופנועים. אור היה מוכשר מאוד והישגי מאוד, אבל לא רץ להראות את זה לאף אחד. היה רוכב כמו אלוף, אבל עם עצמו, בשקט שלו, מופנם וצנוע, אור יצר לעצמו חיים מיוחדים. היינו יחד גם בצה"ל, הוא היה מוכשר ובולט מאוד. השיא היה לאחרונה, כששנינו התחרינו בתחרויות איש הברזל והגענו יחד לאליפות העולם. זה היה חלום של שנינו, והוא השיג אותו בחצי מהזמן שלקח לי. הוא היה אדם שיש לו מטרה ועושה הכול כדי לעמוד בה ומצליח. החברים שלו העריכו והעריצו אותו, וכל אחד הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. בכל חתונה הוא היה הכי שמח ומשמח".
ראה עוד > >
אייל אשכר אחיו
"אחי הגדול, לא יכולתי שלא להתפעל ולהעריץ אותך, תמיד נשאתי בגאווה את התואר 'אח של אור', והתמוגגתי כשהייתי פוגש אנשים מעולמך שאמרו שאני דומה לך בדיבור ובהתנהגות. זכיתי להביע את אהבתי הרבה אליך בשיחה שלנו שהפכה להיות האחרונה, ואני מקווה שהרגשת אותה בכל ימי חייך".
ראה עוד > >
אלי זילברמן
"אנחנו חברים עוד מ־2015, אבל ההיכרות המעמיקה התחילה ב־2018, כשעבדנו בחברה ששמה 'שוקיט'. בשנה האחרונה עבדנו יחד בחברת 'ריף טקנולוג'י'. אין מצב שמישהו במשרד לא קיבל ממנו חיוך ו'בוקר טוב'' אי אפשר היה לא לשים לב לנוכחות שלו. חתיך, חייכן, חכם ומרשים בכל קנה מידה, חבר אמת ואדם מצטיין. כל דבר שנגע בתחומי האחריות שלו – הוא עשה הכול כדי להיות בפרטים שלו, והתעקש לחקור, להוביל ולדעת. בימים האחרונים נברתי בהודעות שלנו מימי שוקיט, ונתקלתי בהודעה שסיכמה הכול. סיפרתי לו על בעיה, והוא כבר הסביר איך הוא פתר אותה. כל שיחה או הקלטת הודעה שלו נפתחה בקול רם ומחויך. כמו שהוא גרם לי להרגיש כל כך טוב בקרבתו, אני לומד כעת כמה הוא נגע במאות אנשים אחרים".
ראה עוד > >
רן אטיאס מפקדו של אור בצבא
היו לי שני חיילים תותחים במיוחד, אחד מהם היה אור, תמיד מגדיל ראש, תמיד יוזם צעדים מעבר לפקודות הרגילות. כשהתחלתי לפקד על טירונים אמרו לי שהבעיה וגם היתרון אצלם זה שהם עושים כל מה שאומרים להם, איך שאומרים להם. לאור היה ראש גדול, חשיבה 'מעבר'. כבר כטירון הוא היה מגדיל ראש, שואל ומברר על הפקודות. בכל דבר הוא בלט מאוד.
"קשה להאמין, אבל בעבר אור שנא לרוץ. הוא היה מתמקח איתי – אילו תרגילים הוא יכול לעשות במקום לצאת לריצה. הייתי צריך לדחוף אותו לעבור בוחן מסלול". אבל אז חל המפנה. "כשהחל להתאמן ולעשות זאת מרצון, לא האמנתי למראה עיניי. אור צלח עוד טריאתלון, עוד מרתון, עוד איש ברזל. מהרגע שנפגשנו היה קליק. לא שהייתי טוב מדי בלהיות בדיסטנס, אבל אי אפשר היה להישאר קשוח מולך. ילד יפה, מבט נבוך, עם חיוך כובש. היית החייל הכי קרוב אליי בצוות. אחרי שעלינו ליחידה כבר כמעט היינו חברים, ומשם הדרך הייתה סלולה לחברות. אפילו לחתונה שלי נסעת לבד חצי מדינה ביום הכי גשום בשנה. בתקופה מסוימת היה לו בר בירושלים ואחר כך בתל־אביב. היינו יושבים שם מדי פעם, אבל די מהר הוא המשיך הלאה. הוא היה בחור שהעולם כאילו קטן מדי בשבילו. הייתי פוגש אותו לפעמים בשדה התעופה. כששאלתי לאן הוא נוסע הוא היה אומר שהוא רוצה לשנות אווירה והולך לעבוד בדובאי או ביוון".
ראה עוד > >
בר זומר
תודה שהיית חלק מהחיים שלנו , תודה שהיית חלק בלתי נפרד מכל רגע מאושר בחיינו. תודה שהשארת לנו זיכרונות טובים. תודה שהיית אור לכל כך הרבה אנשים. תודה שהיית אור לעולם. תודה שהיית אור לאביב שלי. לנצח אזכור אותך, את המבט הכובש, את החיוך הענק, את הלב הרחב. אנחנו אוהבים אותך. מצדיעים לך. מחבקים אותך חיבוק אחרון וחזק. חורטים אותך בתוך הלב שלנו. איירון מן שלנו. של כולנו. יהי זכרך ברוך
ראה עוד > >
אביב כהן
"העיניים עייפות מלדמוע. בריאות לא נשאר אוויר. והלב – הלב כבר לא יהיה שלם יותר. אור בוהק וגדול ויפה, אור שהאיר כל כך הרבה אנשים. תמיד שם, תמיד מרים, תמיד מקשיב, תמיד מפרגן, תמיד תומך, תמיד אומר את הדברים הנכונים. תודה על הזכות לחלוק איתך עולם שלם של חוויות. תודה על רגעים בלתי נשכחים איתך שהפכו היום לצלקות. שבור לרסיסים, וכל כך מתגעגע אליך אחי האהוב. תנוח בשלום"
ראה עוד > >
מיכאל אוסדון
"חשבתי שאנחנו יחד. תמיד היית עם חיוך ונתינה. הבן אדם הכי אהוב שאני מכיר, הכל בזכות הקסם האישי שלך. מדינה שלמה וגם בתפוצות התפללו לנס גלוי. הצלחת לאחד ל-11 ימים את העם. היית לי חבר, אח ושותף. אני אקח אותך איתי לכל מקום שאלך".
5
