מהמבט הראשון כשהיו מסתכלים עליך היית מהפנט עם החיוך שממיס לבבות
והאופטימיות היוצאת דופן שבך. איזה אדם טוב היית,
מורה דרך ומודל לחיקוי לרבים מאיתנו,
בכל הזדמנות עשית טוב למען אחרים.
נולד בי"ב בטבת תש"ס, 20.12.1999 בבית החולים הדסה בירושלים.
גדל באופקים, הילד השני מתוך חמישה,
מתינוק חייכן ואנרגטי גדל להיות נער וגבר חייכן, אנרגטי ומלא חיים. בגיל 14 התחיל להתנדב בעמותת "חברים לרפואה" - מחוז דרום לתמיכה וסיוע למשפחות, קבוצות ויחידים המתמודדים עם צרכים מיוחדים (כיום נקראת העמותה, "מאירים"). במהלך 10 שנים הספיק להתנדב כמעט בכל עמותה בישראל (להושיט יד, קו-לחיים, בית הגלגלים, עלה/עדי נגב, חסדי דרור, כנפי רוח, ועוד). בנוסף לכך שימש במקביל כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא", כשהוא בכיתה י׳ וחניכיו בכיתה ד׳ (שבט נבטים).
אליעד היה בוגר ישיבת/פנימיית בלב״ש (בלבב שלם), והתגייס לצה״ל ב-2 בספטמבר 2019. הוא החל את שירותו כנהג צמ״ה בחיל האוויר, וסיים אותו כאחראי על משקי גף רבנות בבסיס חצרים.
לנשמתו התנדב עם ילדים חולי סרטן ועם צרכים מיוחדים ולמחייתו עסק בהקמת אירועים. הוא ידע "להרים" כל סוג אירוע, בכל לוקשיין אפשרי.
אליעד היה אדם שמח, מכיל, סובלני, כנה וישיר (לטוב ולרע), חברותי, סקרן ואוהב ריגושים. הוא אהב לנגן בגיטרה, תופים, קחון (סוג של תוף) ופסנתר, לטייל בארץ ישראל ומחוצה לה, וכדורסל; אבל התחביב האהוב עליו היה לשבת עם כל ״השותפים הבכירים״ - כי בשבילו כל אדם היה שותף וחבר - כל מה שצריך היה לשבת איתו ולהיות חלק מהחבורה.
אליעד נפל בשבת השחורה, 7 באוקטובר 2023, בקרב עם מחבלי חמאס באופקים.
״היית הילד של כולנו, אח, חבר, חונך, מלאך...
רובנו הכרנו אותך דרך העמותות או באורלנדו כשיצאנו עם הילדים לפני מספר שנים.
הילדים תמיד היו דבוקים אליך ותמיד רוצים ממך עוד.
היית חייכן, קולני, סוחף, צוחק, שר, רוקד, מפעיל ומה לא...
איתך תמיד היה אפשר לצחוק על מוגבלות ונכות, היית לוקח את זה צעד קדימה וכולנו היינו נקרעים
כי אין כמו הומור שחור טהור שיאפשר לקחת רגע אויר ולהמשיך להנות מהחיים.
במהרה הפכת לחלק בלתי נפרד מהחיים של ילדנו ושלנו. היית חבר שלנו - ההורים, שמבוגרים ממך במספר לא מעט של שנים.
היית ילד אבל גם היית בוגר ומבוגר. שעבר, חווה וראה כל כך הרבה בחייו, זה שלוקח החלטות וסוחף אתו את כולם. זה שזורע רעיונות וממחיש לכולם איך מצליחים להגשים אותם.
כותבים לך הספד ולא מאמינים שאתה לא כאן יותר משלושים יום. 30 יום של שקט, בלי הודעה קולית, שיחת טלפון, צחוק מהדהד ומנה של ביטחון.
מחכים שתפציע מאיזשהו מקום כמו שרק אתה יכול, אולי אפילו תחזור מתאילנד כי מבחינתנו אתה בכלל עוד שם.
ואז תצחק עלינו עם צחוקך המתגלגל שאנחנו גזורים על כל הראש. שיאללה לימונדה מהלימון, איזה פנינה של הומור שחור ומה אנחנו בכלל מבזבזים זמן על ליהיות עצובים, כותבים עליך סטיקרים ושירים…
אבל האמת אליעד, אנחנו רוצים עוד קצת ממך ועדיין לא מעכלים את כל מה שקרה.
למה אומרים דיין האמת? איזה אמת יש שאתה לא כאן? איך אפשר לחיות לצד זה שאתה איננו אתה הבחור הכי חי וצוחק שהכרנו איך יכול להיות?
כל הזמן אנחנו שואלים בשביל מה היית צריך לצאת? למה? אבל ברור לכולנו למה... מי אם לא אתה? ברור לכולם שאתה לא יכולת לשבת מנגד, תמיד קופץ ראשון כל מה שאפשר לעזור ולשמח. אתה הראשון שלנו אליעד. האח הגדול של כל החניכים והאבא של כל החונכים. תמיד מוביל על כולם בענק.
היית האדם הכי חי ובועט, לב ענק של זהב טהור, איש עם יכולות השמורות רק לך.
כשהסתכלת על אדם, עוד לפני שהבנת מיהו ראית אותו, את המיוחדות שלו וידעת מה הוא צריך בלי מילים..
היית מרים פרויקטים שרק אתה יכול.
פרויקט בניחוח אליעד. היה לך את הויז'ן שהכל אפשרי ובגדול. הפכת את הבלתי אפשרי לאפשרי
בתוך חושך גדול תמיד יש נקודה של אור.
אתה היית האור, אור שדלק אצל רבים מאיתנו כשהיו בחושך הכי גדול. הבאת אור אחר לחיים, נתת ביטחון וקיבלת כל אחד כמו שהוא.. ליווית אנשים בחייהם וליווית אנשים למותם.
אוי כמה משפחות שכולות השארת שצריכות למלא את החור באור. החור שנפער גדול מדי..
אבל השארת לנו צוואה ואנחנו נמשיך את דרכך.
אליעד, אורך ידלוק לעד״
ראה עוד > >
שנזכה ללכת בדרכו של אליעד ❤️
״אליעד, נכון מי שמעשר מתעשר?
הסיפור של אליעד וריבונו של עולם הוא סיפור מורכב, אמונה קיימת וקיימת חזק,
אבל מה לעשות, גבולות הם לא הצד החזק של אליעד.
דבר מעניין בקשר בין הקב"ה לאליעד הוא המעשרות של אליעד.
כל הכנסה מסוימת, לא משנה מה, אליעד עישר מהכסף שלו לצדקה.
טוב זה אליעד, אתם בטח חושבים שהוא תורם את חייו אז הוא תורם גם את כספו אבל זה לא נגמר בזה, פה נכנסת האמונה.
בחמש שנים האחרונות, בכל פעם שאני מדבר עם חבר על מעשרות אני מתקשר לאליעד כדי להוכיח את טענתי ושואל אותו - "נכון שווה לעשר?" ואז אליעד מספר לבחור שלידי כמה מעשרות הקפיצו לו את העסק וכמה מעשרות מכניסות לו פי כמה, כפי שמובטח בתורה.״
תהל צרפתי, חניכה של אליעד משתפת:
״אליעד היה איתי מאז הפעם הראשונה שלי בעמותות.
היו לי איתו הרבה רגעים מצחיקים ושמחים
אני זוכרת את הפעם הראשונה בעמותות, עוד לא הכרתי אף אחד, והוא ישר פנה אליי עם החיוך שלו שלא אשכח לעולם.
באורלנדו, כשכולם רצו לישון ורק הוא היה אנרגטי, הוא היה מרים אותי כמו גורילה שמחזיקה תינוק וכל זמן היה אומר שאני התאומה הנחמדה יותר
אליעד לא יכל להפסיק לזוז, ומרוב שהיה מסתובב היה עושה כבר כאב ראש!
הוא היה רוצה כל זמן לזרוק אותי לכיור ולעשות שטויות כמו שתמיד היה עושה, אבל הוא גם היה נורא רגיש כלפיי.
אזכור אותו תמיד
ואני רוצה שתראו אותי כנציגת החניכים שנורא אהבו אותו ואוהבים, אבל יש כאלה שיותר קשה להם להשמיע את קולם.
אליעד אדם חשוב לכולנו
יהי זכרו ברוך״
ראה עוד > >
הסיפור שלי עם אליעד
שלומי אילוז, חברו של אליעד משתף:
״מכירים את זה שאתה מכיר מישהו, ועם השנים יוצא לך להיות איתו פעם יותר בקשר הדוק ופעם פחות בקשר,
ואז אתם פוגשים אותו אחרי כמה שנים טובות, משלימים פערים ולבסוף הוא נרצח
ואתה סוחב איתך תחושת פספוס על זה שלא הספקת מספיק להפגש ולהכיר?
אז זה הסיפור שלי עם אליעד...
אליעד ואני למדנו יחד בישיבה בירוחם, הוא היה שנה מעליי.
אני עזבתי את הישיבה בכיתה י״א ומשם לא שמעתי עוד ממנו.
הקשר שלי לילדים עם צריכים מיוחדים ועמותות נוער הוא עמוק. הדרכתי, ריכזתי סניפים ותנועות נוער, הייתי בעמותות של נערים בסיכוי
מסתבר שגם אליעד היה, ברמה הזויה שחלמתי להגיע אליה...
כל בית חולים הכיר אותו, כל עמותה בארץ הכירה אותו עם השמחת חיים שלו והתרומה שלו.
אבל את זה לא ידעתי באותו זמן...
בגיל 20 אני נרשם להתנדב במחנה קיץ של עמותת ״החלק שלי בפאזל״
מחנה קיץ מדהים, שבוע שלם לנערים בסיכוי וצרכים מיוחדים.
אני מגיע, המדריכים והחניכים כבר מכירים משנים קודמות ורק אני מנסה להבין לאן הגעתי ואיך אני משתלב.
אני נכנס לחדר האוכל ואז אני שומע קול שמח ואנרגטי: ״מה קורה שלומי? אנחנו מכירים, אתה מזהה אותי?״
בהתחלה לקח לי כמה דקות להבין מי זה (בכל זאת לא התראינו שנים)
מפה לשם הבנתי שזה אליעד- ה״אבא״ של המחנה קיץ והעמותות לנערים בסיכוי, תוך שניות הוא קישר אותי לכולם באנרגיות שלא ראיתי המון זמן.
במהלך השבוע היה לי חניך מקסים עם בעיות הליכה ברגליים, כל פעם שהייתה משימה הוא היה אומר שהוא לא יכול ורצה לשבת בצד, ואני האמנתי לזה ונתתי לו לוותר לעצמו. בכל זאת, הוא מכיר את המגבלה שלו יותר ממני.
אליעד ראה את זה מהצד ואמר לי ״אחי, למה אתה מוותר לו? אל תאמין לו, הוא מוותר לעצמו וסתם רוכב על זה שאתה אדם טוב״
בהתחלה לא הבנתי למה אליעד מתכוון או רוצה, הייתה לנו על זה שיחה ארוכה בה לא הסכמתי עם הטענה שלו, שאני צריך להיות אסרטיבי כלפי החניך.
אליעד הציע לי שפעם הבאה שהחניך אומר ״לא יכול״ אני אגיד לו באסרטיביות ״אתה כן יכול״ ופשוט להמשיך איתו את המשימה מבלי לשאול את החניך ושאני כבר אראה מה יקרה...
בהתחלה זלזלתי ברעיון, היה לי קשה לקבל את הביקורת הזו, אבל החלטתי להקשיב לו, כי מה כבר אני יכול להפסיד...
פעלתי כמו שאליעד הציע ופתאום זכיתי לראות את החניך שלי כמו בן אדם אחר!
החניך פתאום משתתף, מבין שהוא לא יכול לרכב על זה, החיוך נמרח לו על הפנים ופשוט היה מדהים לראות את זה.
בסוף כמובן שהלכתי להודות לאליעד על ההארה החשובה הזו״
ראה עוד > >
😭💔😭 מלאך בדמות אדם!
במהלך השנים האחרונות אליעד התנדב במחלקות האונקולוגיות לילדים ברחבי הארץ, עם ילדים חולי סרטן.
הוא הכניס שמחה לכל חדר אליו היה נכנס והיה הופך את תקופת המחלה לחווייתית ומלאת צחוק עבור כל מטופל ומשפחה.
אחד הילדים שאליעד ליווה היה צריך להסתפר גלאח לקראת תחילת הטיפולים הכימותרפיים
הילד היה בדיכאון רציני בגלל השיער ולא הסכים להסתפר ולהתחיל טיפולים.
אליעד הגיע עם הילד להחלטה - שניהם יסתפרו גלאח יחד כך שהילד יסכים ויוכל להתחיל את הטיפולים כמו שצריך.
וכמו שאפשר לראות בתמונה, זה בדיוק מה שקרה...
ראה עוד > >
עמיהוד זולדן, חברו של אליעד מספר:
״כשהתחילה הקורונה והיה משעמם בבית חיפשתי מה לעשות אז התקשרתי להרבה אנשים בשיחת וידאו מפה לשם נוצרה חבורה קצת מוזרה אבל נהדרת שכל לילה הייתה נפגשת לשיחת וידאו בווטסאפ.
אליעד שתמיד היה לו חשוב להכניס עוד תוכן ודברים ודחף לחברות החליט שכל ערב שמדברים הוא מוציא שאלון הכרות מהאינטרנט והחוקים הם
1. חייבים לענות
2. חייבים לענות את האמת
הדבר הזה יצר הפוגה רצינית והיכרות עמוקה בין ארבעתנו כשהמסורת הזאת נמשכה כמעט חצי שנה ברצף.
בקיץ, אליעד החליט שצריך לעשות טיול בצפון יחד
אז לקחנו את שולמית ועלינו לטיול של יום שהיה מדהים.
בסוף היום, נשארנו רק שנינו באוטו ב2:00 בלילה בדרך לאופקים אליעד שיתף אותי כמה קשה לו שהוא לא יכול לראות את החניכים והוא מתחרפן שהם תקועים בבית.
אז הקמנו עמותה חדשה בשם
׳דתלשושים׳, הוצאנו תעודות מתנדב ובשבתות היינו נוסעים באיזור המרכז מבית לבית כדי לשמח ולתת הפוגה לילדים שהיו תקועים.
התקופה הזאת בשבילי הייתה מטורפת הרגשתי שאליעד הוא כמו שליח של אלוהים ואני העוזר שלו ושמטרתנו היא רק לשמח ולעזור.
לא יושבת לי המחשבה בראש שלא נוכל לעשות את זה עוד
אבל אני בטוח שאמשיך במגמה הזאת בשמו״
ראה עוד > >
אוהב אותך שותף שלי 💔״
נווה שרעבי, חברו של אליעד משתף:
״לפני כשנתיים וחצי במבצע שומר חומות,
אליעד מתקשר אלי ביום שישי ושואל: ׳מה קורה אחי חסר לך משהו?', עניתי לו 'אליעד כפרה לא אכלתי שבוע אני רעב מת תנסה איכשהו להביא לי אוכל׳
אליעד ישר שואל אותי איפה אני, היה אסור לשלוח מיקומים אז רמזתי לו שאני ליד ים והוא ישר הבין.
אחרי חצי שעה אליעד התייצב והביא לי שתי באגטים.
ישבנו צחקנו כהרגלנו בקודש והוא כבר היה חייב לעוף להביא לעוד חיילים דברים.
עברו יומיים, ערב חג שבועות, אני מתקשר לאליעד ואני אומר לו: 'כפרה עליך, לא אכלתי מאז שהבאתי לי אוכל ביום שישי!׳ וישר אליעד שואל אותי איפה אני, רמזתי לו בעדינות והוא ישר הבין.
אני בדיוק מתארגן לתרגיל ומתבאס על זה שלא אספיק לראות אותו.
אני מתקדם ברגל לכיוון הכלי, פתאום אני שומע צרחה: ׳נווהההה׳ אני מסתכל ורואה את אליעד על איזו דיונה, לא יודע מאיפה הוא צץ
זורק לי אוכל וסגריות ואומר לי שהוא אוהב אותי ושיהיה לי בהצלחה.
יש לי כל כך הרבה סיפורים על השותף שלי וזה רק סיפור אחד קטן...
אני עדיין לא מצליח לעכל שהוא איננו.
ראה עוד > >
תודה על מי שהיית עבורנו! זכינו בך חבר יקר ❤️
״זכיתי להרבה חוויות עם אליעד, אך חוויה אחת היא היפה מכולן.
אליעד ואני חברים מתקופת התיכון מהיכרות בעולם העמותות. קשר מיוחד שהתפתח לחברות טובה.
לימים התארסתי, וזו הייתה תחילתה של תקופת הקורונה. כבר במסיבת האירוסין הביתית אליעד שימח כמו שרק הוא יודע - אך את החתונה לא נשכח לעולם.
חתונת קורונה, מספר מוזמנים מוגבל, מסיכות, כל החבילה!
אני ואוריה בעלי לקחנו בחשבון את האפשרות שתגיע משטרה, אבל לא רצינו לדחות, והחלטנו שמתרכזים בעיקר ושלא ניתן לשום דבר להרוס לנו את היום הגדול.
במהלך החתונה המשטרה הפתיעה אותנו. באותו הרגע חשבנו שזהו - נגמר! שהאורחים יתפזרו כפי שנדרש מהם… אך חברים יקרים ואהובים שלנו ובתוכם כמובן אליעד דאגו שלמרות הבלאגן - לא יירד לנו החיוך מהפנים לרגע!
אחרי הריקודים שעוד הספקנו קצת באולם, אליעד מלא בכריזמה ומנהיגות, קבע לנו עובדה - ״בואו איתי! נוסעים!״
אוריה ואני עולים איתו לאוטו, וכל הדרך אליעד רק שר ומרים לנו! פתאום אנחנו מגיעים לרחבה מהממת, כיבוד מסודר על שולחן, עמדת דיג׳י, וכל החברים האהובים מחכים לנו שם! אליעד מספר שזה הבית של סבא וסבתא שלו
ושם חגגנו חתונה מהסרטים! כמה פשוטה - ככה שמחה אמיתית!
אם היינו יכולים להחזיר את הגלגל לאחור היינו בוחרים באותה החתונה בדיוק ולא אחרת!
אליעד זה לב אחד גדול!
בכל מקום שזקוקים לסיוע הוא הראשון להגיד הנני כאן!
תמיד משרה תחושת ביטחון ומבחינתו הכל אפשרי ושום דבר לא יעצור בעדו.
אישיות שאי-אפשר לפספס!
נוכחות של לב ענק בכל מקום שנמצא בו!
אליעד חבר יקר שלנו,
הנתינה היא חלק בלתי נפרד מאישיותך הכובשת.
קשה לתאר במילים כמה חיממת לנו את הלב.
שמחת החתונה שלנו לעולם תעמוד לזכותך!
אוהבים אותך מלא ומתקשים לחשוב על החיים בלעדיך…
תודה על מי שהיית עבורנו!
זכינו בך חבר יקר ❤️
מוקירים ומתגעגעים
אוריה ורותם יוקר״
ראה עוד > >
מכל תלמידי השכלתי ומאליעד יותר מכולם
צוריאל רובינס, מנהל בית הספר בו למד אליעד, משתף ומספר על התלמיד שהיה אליעד:
״מבין כל האנשים הרבים שהכירו ואהבו את אליעד, נראה לי שלי הייתה את המשימה המאתגרת מכולם - לעזור לו להוציא תעודת בגרות.
לך תהיה מנהל בית ספר של פצצת האנרגיה שנקראת אליעד אוחיון...
כבר קרוב ל 20 שנה אני במערכת החינוך, מאות רבות של תלמידים יצא לי ללוות, אבל אף אחד מהם לא איתגר אותי כמו אליעד.
יותר מפעם אחת, הרבה יותר מפעם אחת, התלבטנו האם להפסיק את לימודיו אצלנו. ואיך נגיד בעדינות, הוא לא ממש היה מסוג התלמידים שיושבים ברצף 45 דקות ומקשיבים למורה. אבל הייתה לו עוצמה שכבשה אותנו והקשר שלי ושל אליעד הלך והעמיק.
״אני לא מתכוון לוותר לך על תעודת בגרות אליעד, רק תגיד לי מה אתה צריך ממני בשביל להצליח״ כך אמרתי לו. ותשובתו לימדה אותי פרק חשוב בחינוך: ״תן לי להתנדב. אני בכל מיני עמותות. אל תהיה לחוץ שאכנס לשיעורים, ממילא אני לא מקשיב. תן לי ללמוד לבד ורק לעשות מבחנים״
נתתי לו. לא שאהבתי את זה אבל לא ראיתי אפשרות יותר טובה.
והוא עמד בהסכם. רוב הזמן הוא התנדב בעמותות ובמקביל בסוף יב הוא השיג את היעד וקיבל זכאות לבגרות.
זה כמובן לא פיתרון שמתאים לכל אחד, אבל אליעד אוחיון הוא ממש, אבל ממש, לא כל אחד.
ומשפט אחד שאמר לי כשקיבל את תעודת הבגרות לא אשכח לעולם:
״אם אני הצלחתי - כל אחד יכול״.
כך אמר. והוא צדק. כל אחד יכול. זה מה שאליעד לימד אותי והלוואי ואזכה להפנים את השיעור הזה.
אהבתי אותך אליעד. דווקא בתור מנהל התיכון שלך. מכל תלמידי השכלתי ומאליעד יותר מכולם״
ראה עוד > >
נמשיך את היצירה הענקית והמפוארת שלך
״לפני שנה בערך, היה לי ויכוח על החיים עם אליעד. סיימנו את הויכוח כשאני עדין לא מצליח להבין מה דעתו.
שעתיים אחרי, קיבלתי מאליעד הודעה שגם ענתה לי על השאלה וגם מתאימה מאוד למצב עכשיו בכלל ולאליעד בפרט.
אליעד, אתה יצרת כל כך הרבה, שינית כל כך הרבה בכל אחת ואחד מאיתנו ואנחנו נמשיך את היצירה הענקית והמפוארת שלך
יהי זכרך ברוך🙏״
1
3
3
