אליעזר ויספיש ז"ל

אודות

הרב אליעזר ויספיש נולד בירושלים בל' בשבט תשכ"א (15.02.1961), בן לאביו הרב יחיאל צבי, שהיה מנקיי הדעת בירושלים, ולאימו הצדקנית אסתר רייזל. נקרא אליעזר על שמו של בעל ה"פלא יועץ", רבי אליעזר פאפו. גדל בירושלים, אח לגולדה, דוד, אשר, שמואל ויוסף.
למד בישיבת ברסלב בבני ברק, ולאחר נישואיו לרבקה עבר ללמוד בישיבת מיר בירושלים. המשפחה גרה בירושלים, ובכסלו תשנ"א נולדה הבת רחל.
מנעוריו היה אליעזר יגע בתורה ובעבודת ה' בצניעות מופלאה, ובשמחה פנימית עמוקה. כל לבו היה נתון ליראת שמים ולדרכי העבודה, כשהוא יושב בצידי בית המדרש מרצונו המלא ובבחירתו. כל אימת שהיה נקלע למרכז העניינים בין הלומדים, שלא יכלו להתעלם מתבונתו ומידיעותיו הרבות בתורה, היה בכך משום מבוכה עבורו. כאשר נאלץ לשאת דברים במחיצת ידידיו הקרובים ובני משפחתו היה פיהו מלא דברי חוכמה, שיש בהם כדי להאיר את המעמד באורה של תורה.
במשך השנים זכה להשיג מעלות רבות בידיעת התורה ודרכי העבודה. אליעזר זכה לבקיאות מיוחדת בהלכות עירובין, עד שהצטרף לוועדת העירובין של העדה החרדית ותרם את חלקו, הן בידיעתו הסדורה בהלכות עירובין הסבוכות והן בעצותיו הנבונות, שנבעו מהחוש הטכני המבורך שניחן בו. בכלל, בכל לימודיו הייתה גישתו המציאותית מובילה אותו להבנה בהירה בסוגיות רבות, בהן המציאות המורכבת מקשה על הבנת הסוגיה. גישה זו גרמה לו לחבב את ספר הברית, בו היה מעיין ורוכש משם ידיעות שונות על טבע העולם ותכונתו, שחזרו ושימשו אותו בלימוד התורה.
בכל מקום אליו נזדמן היה קובע מקום לתפילתו. במתינות ובמתיקות היה נושא את תפילתו לפני קונו, כקונה מעות ממש. היה רגיל לשהות לפני תפילתו, כשהוא מכין עצמו לעמוד לפני המלך.
אליעזר היה נכון לעזור לזולת ככל אשר תשיג ידו. היה מגיש את העזרה הדרושה בנעימות ובפשטות, מסיימה בזריזות ובחריצות האופייניים לו וחוזר לתלמודו. בכלל, כל משאו ומתנו עם הבריות היה בנחת. גם במלחמתה של תורה לא עלו על שפתיו מילים חריפות, ואין צריך לומר שבמילי דעלמא לא הציג את דעתו בנחרצות. כל דבריו היו כמציע, בבחינת השומע ישמע והחדל יחדל.
פרשה מיוחדת הייתה זהירותו המופלגת בכבוד אמו. היה מגיע לביתה כמעט מדי יום, כשהוא קונה עבורה את צרכיה ומשתדל לשמחה ככל אשר יוכל. אליעזר היה שומר בזכרונו המעולה כל מיני תאריכים מיוחדים בחיי בני אדם, והיה רגיל, למשל, להזכיר לאחייניו את תאריך יום הולדתם, או להתפלל משניות לעילוי נשמת קרוביו ביום השנה לפטירתם.
אשתו של אליעזר, רבקה, בתבונתה, באמונתה היצוקה ובמידותיה הזכות, תמכה תדיר בהתמדתו ובעלייתו בתורה. בבתו רחל הוא תלה תקוות רבות, לראותה פורחת ועולה במעלות התורה, היראה והקדושה. השקיע מחשבה מרובה איך להציג בפניה, בשנותיה הצעירות, את יסודות האמונה והיהדות באופן שיתקבלו הדברים על לבה הקטן. כשהתבגרה מעט גרמה לו נחת מרובה בכל מידה טובה שנראתה בה.
בשנה האחרונה לחייו נכנסה הבת בעול מצוות. בנוכחות בני המשפחה המורחבת, כשהוא קורן מאושר, פנה אליה ואמר: "אני סמוך ובטוח שבזכות התנהגותך המופתית ומעשייך הטובים אזכה להתענג בגן עדן, וככל שתשתדלי יותר להתנהג כראוי לבת ישראל כשרה, יעלו את נשמתי למדור יותר עליון".
בכך כתב אליעזר, למעשה, את צוואתו.
ביום שלישי בלילה, כ"ב באב תשס"ג (19.08.2003), סמוך לשעה 21:00, פוצץ מחבל-מתאבד את חומר הנפץ שעל גופו בתוך אוטובוס אגד בקו 2 בירושלים, שעבר ברחוב שמואל הנביא בדרכו מהכותל המערבי לשכונות העיר. בפיגוע נפגעו רבים ונרצחו 23 אנשים, בהם אליעזר שהמתין בתחנת האוטובוס.
בן 42 במותו. אליעזר הותיר אישה ובת, אם, אחות וארבעה אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.
בין כתביו הרבים של אליעזר מצאו בני המשפחה קונטרס שלם של הערות על הש"ס, ובחרו להדפיסו ולהביאו לפני לומדי התורה בחוברת בשם "נשמת אליעזר" – הערות וחידושים על ששה סדרי משנה. "נראה לנו", כותבים בני המשפחה, "שלומדי המשנה יוכלו למצוא תועלת והנאה מדברי הרב המחבר, ויהיה בזה גם עילוי נשמה ומצבת זכרון לתלמיד חכם, בבחינת דבריהם הם זכרונם, וגם כדי להגדיל תורה ולהאדירה".