אליעזר לייטנר ז"ל

אודות

"באיזה שהוא מקום חרדתי לו תמיד, ולא מפני שהיה חולני או חלש. להיפך, היה בריא וחסון, גבה קומה ורחב כתפיים. היה בו חן כזה, חביבות, מאור פנים, עליזות סוחפת. כאשר היה נכנס לחדר היה החדר מתמלא אורה. היה לנו טוב אתו, תמיד ויתר, עזר, הרגיע וכשיש לך אבן-חן כזו אתה חושש לאבד אותה."

אליעזר נולד בזכרון יעקב ביום י"ט בחשון תש"ח (2.11.1947), דור רביעי למתיישבים הראשונים במקום מצד אביו, ומצד אמו מצאצאי רבי יצחק אלחנן ספקטור, הגאון מקובנא. סבו, אברהם קפלן, היה מורה ומחנך ידוע בנוה-שאנן בחיפה.

מה שבלט באלי הייתה המזיגה בין הכוח הפיזי הרב והנפש הפיוטית והעדינה. בזמנו הפנוי אהב לקרוא את האידיליות של דוד שמעוני, שירי טשרניחובסקי ושירת רחל, האזין הרבה לתקליטים, או שהיה יוצא לשחות בים, קיץ וחורף, ולשחק בכדורסל. את שנות ילדותו, עד גיל עשר וחצי עבר בכפר, במושבות זכרון-יעקב ובנימינה, שם ספג את האהבה לחקלאות ולטבע. ב-1958 עברנו לגור בבת-ים שם סיים את לימודיו בבית-הספר העממי "ראשונים". ההמשך היה כמובן בית-הספר החקלאי "מקוה ישראל" בו התמחה בגידול בקר ועצי פרי. כבר כאן התבלט כנער חברותי ובעל מזג נוח והיה חביב על מוריו ועל חבריו.

ב-13.2.1966 גויס לצה"ל, סיים קורס מפקדי טנקים והיה למדריך בקורס זה. שירותו הצבאי היה גדוש פעילויות: קרב סמוע, התקריות עם הסורים על מקורות המים, מלחמת ששת הימים, שבה ניצל בנס כאשר כיפת הצריח של הטנק עליו פקד נפגעה והמקלע הועף מפגיעת פגז מצרי, בעת שאלי התכופף לשתות מים בתוך הצריח. בהמשך נטל חלק במלחמת ההתשה והשתתף לקראת סיום שירותו הצבאי, בקרב על כראמה.

בכל קרב וקרב איבד אלי מטובי חבריו והקפיד לבקר אצל המשפחות השכולות ולשמור על קשר איתן. כחצי שנה לפני מועד שחרורו נתבקש לצאת לקורס קצינים, אבל סירב. במטרה לשכנעו לצאת לקורס מינו אותו מפקדיו למפקד מחלקת טנקים. הוא מילא תפקיד זה ללא דופי, אף-על-פי שלא עבר קורס קצינים, אך סרב לצאת לקורס לאחר שחרורו מהצבא.

בשנת 1969, לאחר שחרורו הצבאי, התחיל לעבוד בתור מזריע בשירות להזרעה מלאכותית בבית דגן. ב-7.7.1970 נשא לאישה את רותי ספירו. כעבור שנה נולדה בכורתו סיון. וכעבור שנה נוספת- יעל. במשך כל השנים האלה המשיך אלי בעבודתו בשירות להזרעה.

הצטיין בעבודה והיה מקובל על חבריו לעבודה ועל בעלי המשקים, את אמונם רכש בעזרת מזגו הנוח וחוש ההומור שלו. מעל כל אלה הצטיין אליעזר בפשטותו ובצניעותו. היה בן, אח, בעל ואב מסור ואוהב ללא גבול.

במכתב שכתב לו המנהל במקום עבודתו, כשנה לפני נפילתו, כאשר רצה לפנות ללימודים נאמר: "...בתקופה הקצרה של עבודתך עמנו הוכחת כושר מקצועי מעולה, מסירות ונאמנות בעבודתך ומעל לכל הצלחת לטפח יחסים טובים, הן עם חבריך לעבודה והן עם בעלי המשקים... לעובד כמוך תמיד יימצא מקום בין כותלי המוסד".

אלי נפל ברמת הגולן, באזור חושנייה, בלילה שבין י' ל-י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) עת שעט עם חבריו בגדוד המילואים הראשון של השריון שעלה לרמה במלחמת יום הכיפורים, לחסום את התקדמות האויב.

חוברת לזכרו ולהנצחת שמו הוצאה לאור על-ידי חבריו לשירות ובה מדברי המשפחה, חברים וידידים על דמותו; כן נקראת על שמו חורשה ב"יער המגינים" הנמצא ליד מושב בקוע.