0
0
0
ג'ני מזרחי - אמא של אלירן
אלירן יקר שלי ,אהוב ליבי,
קשה לכתוב עליך בלשון עבר, היית האדם הכי חיוני, הכי דומיננטי והכי נוכח וחי שיכול להיות!!
היית ילד ונער שובב, סקרן ויצירתי, ומאוד אהבת אופנועים ומכוניות עוצמתיות עם רעש חזק מחריש
אוזניים.
היית אלוף בלשפצר ושלדרג אותם לרמה הכי הכי שאפשר.
וכך בגיל 17 החלטת שאתה קונה אופנוע גם אם אבא ואני לא הסכמנו לכך. ובאחד מימי שישי שבו הלכת לקנות את האופנוע הראשון שלך, במהלך הכנות ליום השבת יחד עם אימי ז"ל, סבתא שפיקה, נשמעת דפיקה בדלת. אני ניגשת ובדלת עומד שוטר:
" כן, מה קרה, מה אתה צריך" אני שואלת
"שלום, כאן גר אלירן מזרחי"?
"כן, מה קרה " אני שואלת
"הוא בבית"? "לא", אני עונה.
"הוא נראה רוכב על אופנוע במהירות שיא, ניסינו להשיג אותו במרדף ,אך לא הצלחנו".
אני וסבתא נבהלנו מאוד ואמרנו "אבל אין לו אופנוע"!
ואז השוטר אמר, עכשו יש! ופתח בנאום עד כמה כלי רכב זה מסוכן וכמה רוכבי אופנוע רבים מסיימים את חייהם על הכביש בגיל צעיר.
השוטר ביקש כי נודיע לאלירן לכשיגיע שמחפשים אותו במשטרה.
לחץ הדם שלי עלה וחיכנו בכל רגע שתחזור הבייתה, וכשחזרת אחרי כמה שעות עם חיוך רחב על הפנים, אמרת "בואו תראו איזה אופנוע קניתי".
ואני בבהלה אומרת "היה כאן שוטר, מחפשים אותך", ואתה בחיוך" אמא , אל תדאגי, הכל בסדר".
תמיד אמרת שהכל בסדר, גם כשלא היה בסדר, מעולם לא רצית להדאיג אותי .
וכך לאחר תקופה, קנית אופנוע גדול ועוצמתי יותר שקולו נשמע בכל העיר, וכולם ידעו לזהות שאלירן על "הבנדיט" שלו.
כל מעלליך בכבישי הארץ עברו בשלום, והשוטר שהגיע לביתנו הפך להיות לאחד החברים הטובים שלך.
כזה היית, סוחף ,רגיש וכריזמטי , כל מי שפגש אותך ולו לפרק זמן קצר, התאהב בך והפך להיות חבר שלך.
וזה סיפור אחד מיני רבים על המעללים שלך………
אלירן יקר, אתה חסר מאוד, מתגעגעת אליך כל יום, כל רגע וכל דקה, ו.."ניפגש תראה בסוף".
אוהבת אותך, אמא שלך
