אל"מ יהונתן שטיינברג הי"ד

אבי

בתפקידי האזרחי אני פרקליט במחלקת הבג״צים בפרקליטות המדינה (קרי, אני מייצג את רשויות המדינה בפני בג״ץ). בניגוד לרבים כאן, זכיתי להכיר את יוני למשך יום אחד בלבד. לא יותר. אולם במהלך יום זה הותירה בי דמותו של יוני רושם עצום ועמוק, שאותו חלקתי עם חבריי גם בזמן אמת.

אבקש להביא כאן בפניכם את תמצית הדברים, לזכרו של יוני, וכתודה קטנה על הזכות להכיר, גם אם לזמן קצר, קצין ומפקד מן הסוג שבזכותו מתקיים העם הזה לאורך דורות.

ובכן, לפני כ-4 שנים, הוגשה עתירה לבג״ץ שתקפה את אופן הפעולה של צה״ל בקשר לעריכת חיפושים בבתי חשודים בפעילות טרור ביהודה ושומרון.

עליי ועל פרקליטה נוספת הוטל לייצג את רשויות צה״ל באותה עתירה. עמדנו בקשר עם קציני הפרקליטות הצבאית, לצורך גיבוש עמדת המדינה, והגשנו בשם צה״ל את תגובתנו הכתובה
לבג״ץ.

לקראת הדיון בעל פה בעתירה, בפני הרכב של שלושה שופטי בג״ץ, נזקקנו לקצין בכיר המשרת ביהודה ושומרון, שיציג את עמדת הצבא בפני בג״ץ ויוכל להשיב לשאלות של שופטי ההרכב בעניינים מבצעיים ומקצועיים. פנינו לפרקליטות הצבאית בעניין זה. היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון מסר לנו כי ינסה להשיג לצורך הדיון את מח״ט בנימין דאז, אל״מ שטינברג, שהוא הקצין המתאים ביותר בעיניו למשימה זו. כמו כן מסר לנו היועץ המשפטי שהוא מקוה מאוד שהלו״ז של אל״מ שטינברג יאפשר את הגעתו לדיון. היועץ המשפטי פנה בעניין ליוני, וביקש את סיועו. יוני כמובן השיב לו מייד
בפשטות:

״מה שצריך
מתי זה?״.

(אני מצרף כאן את צילום ההתכתבות ביניהם).

בהגיע בוקר הדיון, התייצבנו בבית המשפט, מוכנים לשקלא וטריא משפטי מפרך, בסוגיה שמערבת שאלות קשות מתחום דיני הלחימה, המשפט הבינלאומי ועוד.

יוני הגיע לבית המשפט עם אנשי הפרקליטות הצבאית. בפגישת ההכנה שערכנו לקראת הדיון, יוני היה בקיא בחומר המשפטי כאילו כל ימיו מצוי היה הוא בספסלי בית המשפט.

לא היה צריך לתרגם עבורו את השאלות מהשפה המשפטית לשפה המבצעית או להיפך. הוא היה בקיא בשתיהן ברמה שאין גבוהה ממנה, וניכר היה שלמד את החומר לקראת הדיון כאילו התכונן הוא למבצע צבאי בפיקודו.

נכנסנו לאולם בית המשפט, והחל הדיון בפני הרכב כב׳ השופטים מלצר, מזוז, וילנר. לאחר פרק זמן ממושך, שבו העלנו אנו הפרקליטים את טענותינו המשפטיות, התבקשה עמדתו המקצועית מבצעית של יוני. לאור סודיות הדברים, עבר הדיון להתנהל בדלתיים סגורות, ויוני נקרא להציג את עמדתו, ולענות לשאלות השופטים. לא אתייחס כאן, מטבע הדברים, לתוכן הדברים שנאמרו בדלתיים סגורות. רק אציין זאת: השילוב בין שתי תכונות שהציג יוני באותו מעמד, הותיר את כולנו - המשפטנים שנכחו באולם - פעורי פה.

מצד אחד, חזינו בקצין שבקיא בסוגיות המקצועיות מבצעיות לעילא ולעילא, בכל פרט ופרט, תוך שהוא מציג לבית המשפט משנה סדורה ביחס לחשיבות שהוא מקנה ללחימה בלתי מתפשרת בטרור, וביחס לדאגתו העצומה לשלום כל אחד ואחד מחייליו בעת פעילות מבצעית.

מצד שני, ניצב לפנינו קצין ערכי להדהים, ישר כמו פלס, שהסביר לבית המשפט בזהירות וברגישות, כמה רבה היא דאגתו לשלומם של תושבים בלתי מעורבים בטרור, ועד כמה חרד הוא לשלומם ולכבודם של קטינים וקשישים חפים מפשע הנמצאים באזורי לחימה.

במשך שעה ארוכה הציגו לו שופטי בג״ץ שאלה אחר שאלה, ויוני השיב את תשובותיו, בבקיאות אין קץ וברגישות עצומה לשמירת צלם אנוש ומוסר לחימה, גם בעת מאבק נחוש בטרור. להתרשמותי, תשובותיו הותירו רושם בל יימחה גם על השופטים, שמולם ניצב הקצין הבקיא, הערכי והחריף שייצג את צה״ל בפניהם.

אמרנו לעצמנו, המשפטנים באולם - איזו דמות מפקד הירואית ניצבת לפנינו.

וגם המשפטנים האמונים על הדין הבינלאומי שנכחו באולם, אלו שמתמודדים עם יצוג עמדתה של ישראל בערכאות בינלאומיות, נותרו פעורי פה. התבדחנו לאחר הדיון, שלו רק היו משפטנים זרים, משלל מדינות, המבקרים את צה״ל השכם והערב, זוכים לשמוע את אל״מ יוני שטינברג; לו רק היו זוכים לפגוש ברגישותו הרבה לכבודם של קטינים, קשישים ואוכלוסיות נוספות; לו רק זכו להתוודע לעוצמת לחימתו העזה בטרור מבלי שהוא מוותר כהוא זה על ערכים אנושיים - היו בוודאי משנים הם את דעתם ביחס לרמתו המוסרית של צה״ל, ואולי היו הופכים הם לחובבי ציון.

פסק הדין שניתן לאחר הדיון (בג״ץ 2189/20, למתעניינים), דחה את העתירה וקיבל את עמדת צה״ל שיוצגה על ידינו. לפסק דין זה ניכרת חשיבות הן במשפט הפנימי שלנו, והן בבואנו לטעון בפורומים בינלאומיים שונים, כי בעת לחימתה בטרור, עומדת ישראל בחובות המוטלות עליה מכוח המשפט הבינלאומי. ליוני, ולעמדה המקצועית, הערכית והמוסרית שהציג בפני בית המשפט העליון, יש תרומה מכרעת, שלא תסולא בפז, לפסק דין חשוב זה.
המערכת המשפטית המלווה את לחימתו של צה״ל בטרור, אסירת תודה לו על כך.

אשרי עם ישראל שיוני היה מבניו. אשרי צה״ל שיוני היה ממפקדיו. עם שמחנך את ילדיו לאורן של דמויות מופת כאלו, יש לו תקוה ויש לו עתיד. אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את יוני, כאמור, גם אם לזמן קצר. יהי זכרו ברוך