אריה לובה אליאב
היה פעיל עלייה, התיישבות ושלום, חבר הכנסת, סופר והוגה דעות, חתן פרס ישראל על תרומה לחברה .
24/11/1921 - 30/05/2010
היה פעיל עלייה, התיישבות ושלום, חבר הכנסת, סופר והוגה דעות, חתן פרס ישראל על תרומה לחברה .
24/11/1921 - 30/05/2010
אריה לובה נולד בשנת 1921 בשם אריה ליפשיץ במוסקבה, אבי סב-סבתו היה הרב ברוך מרדכי אטינגר, רבה של העיר בוברויסק, מגדולי חסידי חב"ד.
אליאב עלה לארץ ישראל בשנת 1924, ולמד בבית-הספר "הלפרין" בתל אביב, בגימנסיה הרצליה. בעקבות השתתפותו בתחרות חיבורים נקשר קשר מיוחד בין אריה ליפשיץ הילד ובין ביאליק בשנות חייו האחרונות (1932–1934), וביאליק ורעייתו מניה העריריים אמצוהו כמעין בן. באוניברסיטה העברית בירושלים למד היסטוריה כללית וסוציולוגיה.
בשנת 1936 הצטרף כנער לארגון "ההגנה". בהגיעו לגיל 18 עברת את שמו לאליאב, והסביר זאת: "'אליאב' פירושו אבי הוא אליעזר ליפשיץ יוסף".
במלחמת העולם השנייה התנדב ליחידת תותחני החוף של הצבא הבריטי, ושירת בו בשנים 1941–1945. לאחר תום המלחמה גויס לשירות הידיעות של ההגנה (ש"י), ואחר כך למוסד לעלייה ב', שעסק בהעפלה. בשנים 1946–1948 שימש כעוזרו של שאול אביגור, ראש המוסד לעלייה ב', ועסק בשליחותו בתחומים שונים הקשורים להכנת ניצולים ופליטים יהודיים להעפלה לארץ ישראל. בדצמבר 1946 ובינואר ופברואר 1947 פיקד על מסע העפלה ארוך באוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" תחת דגל הונדורס, ושם הכיר את רעייתו לעתיד.
במלחמת העצמאות היה מלווה שיירות בחזית ירושלים, גויס לחיל הים ומונה לראש כוח האדם בחיל (לימים - מספן כוח אדם).
ב-1954, עם שובו מלימודיו באנגליה, התנדב לקלוט בארץ את העולים בני קהילת יהודי קוצ'ין וישב במושב נבטים, שם שימש קולט ומדריך של קבוצת העולים שהתיישבה במקום.
ב־1963 עמד בראש צוות ישראלי מטעם תה"ל לשיקום חבל קאזווין באיראן לאחר שהתרחשה שם רעידת אדמה חמורה, שמוטטה גם את מערכת המים הקדומה. ב-1964 התבקש לצאת למרוקו ולייעץ למלך חסן השני בתחום הפיתוח האזורי בדרום המדינה. ב-1972, עמד בראש משלחת למנגואה, ניקרגואה.
כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י ומפלגת העבודה בשנים 1965–1975. בין השנים 1966–1967 שימש סגן שר במשרד המסחר והתעשייה. \
בבחירות לכנסת האחת-עשרה (1984), התמודד ברשימה עצמאית, לאחר שנכשלו המגעים לשלבו חזרה במפלגת העבודה, ב-1987 שב למפלגת העבודה, נבחר במרכז המפלגה בבחירות חשאיות במקום השני ברשימת הפאנל של המועמדים לכנסת, ונבחר מטעמה לכנסת ה-12 (1988–1992). התנגד להצטרפות העבודה לממשלת אחדות לאומית בראשות יצחק שמיר והודיע שלא יציג את מועמדותו לתפקיד שר.
במהלך שנות ה-80 עסק בהוראה בבתי ספר, בבתי-כלא ובמכללות. בין היתר לימד מבוגרים באור עקיבא, היה מורה מתנדב בקריית שמונה, בשדרות ובמעלות ושימש כסניטר מתנדב בבית החולים "הדסה" בתל אביב.
ב-1993 התמודד במפלגת העבודה על מועמדות המפלגה למשרת נשיא מדינת ישראל, לאחר שנבחר מועמד אחר, פרש מן החיים הפוליטיים
לקראת סוף חייו עדיין עסק בפעילות חינוכית במרכזי חינוך של ילדים של מהגרי עבודה ופליטים.
בשנה האחרונה לחייו התערערה בריאותו של אליאב והוא נפטר בשנת 2010 בבית החולים איכילוב בתל אביב, במעבר על-פני הארון ובמסע הלווייה השתתפו אלפים רבים ובהם נשיא המדינה שמעון פרס ויושב ראש הכנסת ראובן ריבלין.
תל אביב
אליאב, חבל לכיש
קרית גת
ראשון לציון
חיפה