בלהה אפשטיין הי''ד

נוגה שריר ספדה לה:
בלהה שלנו.
כל מי שגדל בקיבוץ, יודע שהמטפלות היו חלק משמעותי מאוד מאוד בחיינו; ושמטפלת טובה, הייתה עבורנו עמוד תווך ומשענת, ואחד הבסיסים החשובים שמהם ועמם יצאנו אל העולם.
בלהה הייתה המטפלת שלנו, קבוצת דגן, בשנים משמעותיות מאוד, ובעצם, מעולם לא הפסיקה להיות המטפלת שלנו.
כל מפגש איתך, לאורך השנים, היה מלווה בחיבוק אוהב ופרגון נדיב. שמחת כ"כ לקראתנו, והיית גאה בנו, כאילו היינו ילדיך שלך. והגאווה הזו חלחלה אלינו, גורמת לנו להרגיש משמעותיים ובני מזל, שאהבה כזו קורנת אלינו.
לפני זמן קצר נפגשנו ושוב חיבקתי אותך. ואמרתי שהפעם החיבוק הוא גם בגלל נירה, חברתך מימי הגרעין שאהבת כ"כ ואיבדת. מי חשב שזו תהיה הפגישה האחרונה שלנו...
היית בשבילי עולם ומלואו, חלק בלתי נפרד מכפר עזה.
ובשבת השחורה, הארורה הזו, כשהתחלתי להבין מה קורה, התפללתי לשלומך. כ"כ התפללתי.
ואז שמעתי. ומאז העולם שלי חסר.
ולא יתמלא שוב לעולם.
אם יש לי נחמה, היא בעובדה שלא תצטכי לדעת את גודל האסון שפקד את המשפחה שלכם.
אלוהים יודע ששום נפש חיה לא צריכה ולא מסוגלת להבין דבר כזה.
עמוס, הדס, אורי, איילת ו-ורד יקרים ואהובים שלנו,
הלב של כולנו יוצא אליכם.
וגעגוע עצום ונורא, שאין לו מזור, רק מתחיל.
בלהה אפשטיין. יהי זכרה ברוך.