גאולה כהן

אודות

גאולה כהן נולדה בתל אביב ב-י' בטבת התרפ"ו-דצמבר 1925.
אביה, נמנה עם מייסדיה וראשיה של התאחדות התימנים בארץ. אמה, מרים, נולדה בירושלים העתיקה. בשנת 1943 הצטרפה גאולה לארגון "לוחמי חירות ישראל", לח"י, ועקב כך גורשה מסמינר לוינסקי שבו למדה.

בשל היותה נרדפת על ידי הבולשת הבריטית עזבה ב-1945 את בית הוריה וירדה למחתרת. בלח"י מילאה תפקידים רבים, אבל בעיקר שימשה הקריינית הראשית של תחנת השידור המחתרתית. היא נעצרה בעת שידור חי בפברואר 1946, נדונה לתשע שנות מאסר, ונכלאה בבית הסוהר לנשים בבית לחם. גאולה כהן עשתה שני ניסיונות בריחה מהכלא. בראשון נפצעה ונכשלה, ובשני הצליחה, וחזרה לפעילות בלח"י ונישאה לעמנואל הנגבי, שהיה ממפקדי המבצעים החשובים בארגון.



לאחר הקמת המדינה למדה גאולה כהן באוניברסיטה העברית וסיימה תואר שני במקרא, בספרות ובפילוסופיה. היא הקימה אגודת סטודנטים בשם "סלע" (סטודנטים למהפכה עברית) והייתה חברת המערכת של הירחון "סולם" בעריכת ד"ר ישראל אלדד.



בשנת 1960 הוציאה לאור את ספרה הראשון, "סיפורה של לוחמת", שראה אור עד היום במהדורות רבות ותורגם לאנגלית, לרוסית, לצרפתית ולהולנדית. בשנות השישים היא הייתה חברת מערכת העיתון "מעריב", ובו כתבה שני טורים שבועיים: "השולחן המרובע" ו"בארבע עיניים עם…". כיום היא בעלת טור ב"מעריב", ותכנית שבועית ב"קול ישראל".


גאולה כהן הייתה פעילה ומפעילה במאבק למען עליית יהודי ברית המועצות, ובדצמבר 1969 יזמה מסע הסברה בנושא זה מחוף אל חוף בארה"ב, עם שני פעילי העלייה דב שפרלינג ויאשה קזאקוב ובמימונו ובסיועו של היהודי האמריקני ברנרד דויטש. המסע הסתיים בשביתת רעב ליד בניין האו"ם, שעוררה הד בינלאומי מכריע במאבק לפתיחת שערי ברית המועצות. בשנת 1977 ייסדה ברית ז'בוטינסקי, ביזמת גאולה כהן, את "המדרשה הלאומית" ללימודי הציונות, היהדות ונושאים לאומיים. עם ייסודה של תנועת "גוש אמונים" נטלה גאולה כהן חלק פעיל במאבק למען ההתיישבות היהודית בשומרון, ביהודה ובחבל עזה.



גאולה כהן כיהנה בכנסת במשך 19 שנים ברציפות. היא הקימה בכנסת את ועדת העלייה והקליטה ועמדה בראשה. לאחר פרישתה מן הליכוד בשנת 1978 בשל התנגדותה להסכמי קמפ-דייויד, הייתה בין מייסדי תנועת התחייה. בכנסת הייתה חברת ועדת חוץ וביטחון, והישגה הגדול היה חקיקת "חוק יסוד ירושלים" שנחקק בשנת 1980 ברוב סוחף. החוק קובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יחד עם חבר הכנסת משה שמיר פעלה גאולה כהן גם לחקיקת "חוק הגולן". בימי המאבק נגד עקירת יישובי ימית בסיני עברה להתגורר בימית כדי לסייע למתיישבים. יחד עם חברת הכנסת עדנה סולודר ייסדה בשנת 1987 את שדולת הח"כים למען יהונתן פולארד, ושתיהן היו הראשונות שביקרו אותו ואת רעייתו בכלאם בארה"ב והעלו בכנסת ב-1990 את הדרישה להעניק להם אזרחות ישראלית - תביעה שנענתה רק חמש שנים מאוחר יותר. כיו"ר ועדת הקליטה והעלייה הייתה גאולה כהן מעורבת במאבק למען העלאתם וקליטתם של עולי אתיופיה. בספטמבר 1990, כשהגיעו ידיעות קשות על סבלם של יהודי אתיופיה במחנות באדיס אבבה, נסעה לאתיופיה כסגנית שר המדע, נפגשה שם עם שרי הממשלה ותרמה תרומה חשובה ל"מבצע שלמה", שהחל חודשים לאחר מכן.



בדצמבר 1994, כשגברו מקרי הרצח בחברון ובקרית ארבע, עברה להתגורר חלקית בקרית ארבע כדי להיות עם המתיישבים.

בשנת 1998 יזמה גאולה כהן והקימה את "בית מורשת המשורר אורי צבי גרינברג", מפעל חלוצי-תרבותי שהיא מנהלת אותו עד היום בהתנדבות. "בית מורשת אצ"ג" פועל בסיוע עיריית ירושלים ובחסות מועצה אקדמית שבה חברים חוקרי הספרות מכל קצות הקשת הפוליטית.

גאולה נפטרה בשנת תש"פ ונטמנה בהר הזיתים בירושלים