ראש הממשלה הרביעית גולדה מאיר

אודות

גולדה מאיר (מקודם מבוביץ ואחרי נישואיה מאירסון) נולדה בקייב ב-3 במאי 1898 להוריה בלומה ומשה. בשל מצוקה כלכלית היגרה משפחתה לארה"ב ב-1906, שם השתקעה במילווקי, ויסקונסין. בתקופת לימודיה הצטרפה לתנועה הציונית "פועלי ציון". היא עלתה לארץ ב-1921 עם בעלה, מוריס מאירסון, והתיישבה בקיבוץ מרחביה.

ב-1924 עברה לגור בתל אביב והתקבלה לעבודה בהנהלת חשבונות במשרד לעבודות ציבוריות של ההסתדרות הכללית. בראשית שנת 1928 החלה לכהן בתפקיד מזכירת מועצת הפועלות. ב-1930 נבחרה לוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

בשנים 1934-1932 הייתה שליחה בארה"ב ושימשה מזכירת ארגון הנשים הציוני סוציאליסטי .Pioneer Women . עם שובה לארץ, חזרה גולדה מאיר לפעילות במועצת הפועלות ובוועד הפועל של ההסתדרות.

ב-1937 יצאה לגיוס כספים עבור חברת הספנות "נחשון" שהוקמה ביוזמתו של דוד רמז. לאחר שובה התמנתה ב-1937 לתפקיד יושבת הראש של הוועד המפקח של קופת חולים ולשורה של תפקידים בהסתדרות הכללית ובכללם: ראש המחלקה לעזרה הדדית ראש המחלקה המדינית (מ-1940) ראש מפעל "המפדה", לגיוס כספים מחברי הארגון שמטרתו העיקרית הייתה עזרה הדדית (ב-1940) ועוד. ב-1941 נבחרה לעמוד בראש סיעה ג' במפא"י. ב-1944 התמנתה לתפקיד מזכירת מועצת פועלי תל אביב לצדו של לוי אשכול.

ב-1946 נקראה גולדה מאיר למלא את תפקידו של משה שרת שנעצר ב"שבת השחורה", בתור ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. לאחר שחרורו מהמעצר יצא שרת לארה"ב, וגולדה המשיכה למלא את מקומו. בחודשים שקדמו להקמת המדינה יצאה גולדה למספר שליחויות חשובות, בהן פגישות עם המלך עבדאללה וגיוס כספים למגבית חירום בארצות הברית. עם חזרתה לארץ בספטמבר 1948, מונתה לצירה הישראלית הראשונה בברית המועצות. בשנת 1949 שבה לארץ, נבחרה לכנסת מטעם מפא"י, ומונתה לשרת העבודה, היא מילאה תפקיד זה עד 1956. בשנים אלו יזמה תחיקה סוציאלית רחבה, פעלה להקמת שיכונים לעובדים ולעולים, ועסקה בקליטת עלייה.

מיוני 1956 עד שנת 1965 כיהנה גולדה מאיר בתפקיד שרת החוץ. בתקופת כהונתה סייעה לראש המשלה לוי אשכול בהידוק הקשרים עם ארצות הברית ופיתחה את קשרי החוץ, המסחר, החקלאות והעזרה הצבאית למדינות אפריקה.

בין השנים 1968-1966 הייתה מזכירת מפא"י, ומאוחר יותר מזכירת מפלגת העבודה, עם איחודן של מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. היא סיימה את תפקידה ב-1 באוגוסט 1968.

בפברואר 1969, נפטר ראש הממשלה לוי אשכול, וגולדה מאיר התמנתה לעמוד במקומו בראש ממשלת ישראל. היא שבה ונבחרה לתפקיד ראש הממשלה בבחירות לכנסת השביעית ב-1969. בתפקיד זה עסקה בעיקר בחיזוק יחסי ישראל - ארצות הברית, ברכש וסיוע כלכלי למדינת ישראל, במלחמה בטרור של הארגונים הפלסטינים ובהתמודדות עם מלחמת ההתשה שהתנהלה לאורך תעלת סואץ בין ישראל ומצרים בשנים 1970-1969. באוגוסט 1970 נתנה ממשלת ישראל בראשותה את הסכמתה לתכניתו של מזכיר המדינה האמריקני רוג'רס שהביאה להפסקת אש לאורך תעלת סואץ.

בימי כהונתה פרצה ב-6 באוקטובר 1973 מלחמת יום הכיפורים. תוצאות המלחמה הביאו לתסיסה ולמחאה חזקה בציבור ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית - 'ועדת אגרנט', שחקרה את התנהלות העניינים בימים שקדמו למלחמה ואת ניהולה בימיה הראשונים. בבחירות לכנסת השמינית בדצמבר 1973 שבה גולדה מאיר ונבחרה לתפקיד ראש הממשלה. ביוני 1974 התפטרה מכהונתה לאור פרסום מסקנות ועדת אגרנט, אף כי ועדה זו טיהרה אותה מאחריות ישירה למחדלים שקדמו לפרוץ המלחמה.

גולדה מאיר נפטרה בח' בכסלו תשל"ט (8 בדצמבר 1978), ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ירושלים.