סמל גיא בזק מכוכב יאיר שירת כחייל גולני בגדוד 51. נפל בקרב בקיבוץ כיסופים, בעודו מגן על תושבי הקיבוץ בזמן הפלישה האכזרית של מחבלים לבתיהם.
בן 19 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
גיא נולד בפריז, ילד שני להוריו כרמית ויובל. בשנות ילדותו משפחתו יצאה לשליחויות לסירוגין כך שאת שנות הגן ומחצית משנות בית הספר היסודי העביר בפריז ובהמשך בוורשה. בעודו תלמיד יסודי המשפחה חזרה לארץ והתיישבה בכוכב יאיר, שם גיא העביר את המשך שנות ילדותו ונעוריו.
בגיל חצי שנה גיא לא היה מוכן להיפרד מאימו ולו לרגע. ידיד של המשפחה, רופא ילדים בעל שם, בדק אותו וקבע ש"הוא ילד סופר מיוחד ויהיה לך כאמא סופר מאתגר לגדל אותו .... אבל את תראי שהוא חתיכת גאון יצירתי". חלפו השנים, והדברים האלו התבררו כמדויקים כל כך: גיא היה ילד יצירתי וחד מחשבה, שובב ואמיץ שלא היה לו רגע דל- עד כדי כך שאם אירוע חריג או לא סטנדרטי היה מתרחש ביישוב, כולם היו צוחקים ש"גיא בטוח מעורב בזה". פעם, אחרי אחד מהאירועים האלו, אימו ביקשה- "גיא, תן לי רק יום אחד של שקט". והוא, בשנינות האופיינית לו, ענה: "אמא, שמת אותי בין 2 בנות כאלה חננות, איך תדעי ככה מה זה להיות הורה באמת? את צריכה קצת אקשן".
כמי שחי על הקצה, גיא אהב לעסוק בפעילויות ספורט מאתגרות כמו סקי [כמובן שהעדיף את המסלולים הלא מסומנים..], טיפוס [גם בטבע] ופארקור [השמועה אמרה שלא היה גג בכוכב יאיר שהוא לא הכיר]. בגיל 13 התחיל לעשות את שביל ישראל ואהב במיוחד את המדבר.
גיא היה ילד ונער חברותי, כריזמטי, מצחיק ושנון בטירוף. איכשהו, ידע להשתלב בקלות ולהפוך לדמות דומיננטית ומובילה בכל מסגרת אליה הגיע. תמיד היה מוקף בחברים- אם בבתי הספר בחו"ל בהם למד, אם בתנועת הצופים ביישוב ואם בצבא.
גיא התגייס לצבא ב-12.12.2022, לחיל הרגלים של גולני. למרות שאביו בעל דרגת תת-אלוף ושירת בתפקידים בכירים בצבא, כולל כמג"ד בחטיבת גולני, גיא מעולם לא סיפר על כך לחבריו או למפקדיו. הוא אהב את האקשן באימוני הלחימה בטירונות, "כמו בפורטנייט", ורק חיכה להזדמנות לממש את תפקידו כלוחם. בשבועות שקדמו למתקפת הפתע על ישראל, גדוד 51 שבו הוא שירת החזיק את הקו בגזרת עזה. ביום שישי שלפני המתקפה, בשיחת טלפון עם אימו ממוצב כיסופים, עוד התלונן שמשעמם לו ושהוא לא מבין מה הוא עושה שם. הוא לא ידע שכמה שעות לאחר מכן הוא ימצא את עצמו בקרב של ממש, על החיים עצמם.
בבוקר יום השבת וחג שמחת תורה תשפ"ד, בשעה 6:30, הספיק לכתוב לאחותו הגדולה ש"האדמה רועדת" ממתקפת הטילים, ומספר דקות לאחר מכן כבר נלחם בחירוף נפש, יחד עם חבריו, בעשרות מחבלים שניסו להשתלט על המוצב. תוך כדי הלחימה שמעו את הירי מכיוון קיבוץ כיסופים הסמוך אליהם והבינו שהתושבים נמצאים בסכנת חיים. כח קטן של חיילים- ובתוכם גיא- הצליח להגיע לקיבוץ במטרה להגן על תושביו מפני המרצחים האכזרים. גיא והחיילים ניהלו קרב קשה בין בתי הקיבוץ במהלכו הרגו מחבלים רבים. תוך כדי לחימה חבר של גיא נפצע ביד- גיא טיפל בו תחת אש, דאג שיפונה מהשטח ואז רץ חזרה להילחם. חבריו של גיא, שלחמו לצידו, העידו שלאורך כל שעות הלחימה הקשה בקיבוץ גיא לא הראה סימני פחד, ולהיפך. כקלע, הוא חתר למגע וביקש להתקדם ראשון לקו האש: "אל תדאגו.. אני מתקדם, תחפו עליי".
בשעות הצהריים של אותה שבת, לאחר שעות של לחימה עיקשת, גיא נורה בחזה ונהרג.
הילד האמיץ שלא ידע פחד מהו, גדל להיות נער וחייל אמיץ שנפל כגיבור בקרב להגנת יהודים במולדתם.
כתלמיד בבית ספר, אפשר לומר שגיא החזיק מחברת אחת מכיתה א' ועד יב'- וגם היא היתה ריקה.. אימו כרמית נהגה להגיד לו בצחוק שהיא לא יודעת איך הוא נראה כשהוא מחזיק עט. למרות זאת- וכמו שמתאים רק לגיא להפתיע- לאחר מותו נמצא יומן שהוא כתב בתקופת הצבא, כתוב בשפה רהוטה וגבוהה, ומכתבים שכתב לחברים: באחד מהם, למשל, הוא סיפר לידידה איך התפיסה שלו לגבי חברות השתנתה בעקבות הגיוס. לחבר אחר, שהתקשה במכינה, הוא כתב מכתב במטרה לעודד ולחזק אותו בתקופה הקשה.
גם מתוך קטעי היומן והמכתבים השתקף טוב הלב של גיא, הקשר העז והאהבה לחברים.
ראה עוד > >
טקס יום הזיכרון בכוכב יאיר מתקיים מידי שנה באמפי של היישוב, ובמהלכו מוקרנות על הבמה תמונות של חללי צה"ל בני ובנות היישוב. ממש לא מזמן, גיא ישב עם חבר באמפי ואמר לו: ""יום אחד התמונה שלי תהיה על הבמה הזאת ביום הזיכרון....ואני אסתכל על כולכם מלמעלה, בוכים עליי...."
ראה עוד > >
12/12/2022
כל חברי הצוות
מתגעגעים לחיוך ושטויות שלך כל יום, רק אם היית יודע כמה אתה חסר לנו, זה הכל בשבילך ולעולם לא נשכח אותך, תמיד איתנו בכל רגע ולכל מקום שנלך🤎