גילי אדר הי"ד

גילי היתה עם אישיות מדהימה, נתינה אינסופית ואהבת החיים. לגילי היו אינסוף חברים קרובים, בארץ ובעולם והמשפחה קיבלה מכתבים, הודעות ותיעוד של פרסומים עליה גם מחו"ל.

כולם התפללו לשלומה. גילי היתה זן נדיר. מלאת חן ומיוחדת במינה. היא גדלה בבית אוהב, מחבק ומלא בטוב. חברינו היקר ומשפחתו קיבלו היום את הבשורה המרה.

משפחת בית הספר הדמוקרטי - מודיעין

ילי אהובה שלנו
מי היה מאמין שנעמוד כאן ונגיד לך מילות פרידה?
אנחנו אלה שעומדים כאן אבל כולם עצובים. חבורה שלמה שנפרדת מעמוד התווך שלה.
אם היו שואלים אותנו כמה זמן אנחנו מכירים את גילי, האינסטינקט היה להגיד שאת החברה הכי טובה שלנו מהגן, כי אנחנו מרגישים שאנחנו חברים מאז ומתמיד, אבל בעצם הצטרפת אלינו רק בכיתה ט'.
כבר מאז שהצטרפת אלינו היה ברור שאותך אי אפשר לפספס. כשראינו אותך בפעם הראשונה, ישר חשבנו לעצמנו שאחת כמוך אנחנו רוצים אצלנו בחבורה. בהמשך התברר שאחת כמוך אנחנו רוצים אצלנו בחיים בתוך החברה הכי טובה שלנו.
גילי שלנו, אהובה שלנו. כמעט שנה שהיית בדרום אמריקה והרגשנו שנלקחה צלע משמעותית מהחבורה, אז אנחנו לא רוצים לדמיין איך נרגיש כשלקחו לנו צלע משמעותית לכל החיים.
גילי, תמיד היית זאת שהיא הכי. הכי מצחיקה, הכי רגישה, הכי אהובה, והכי תומכת. הכי יפה, הכי שנונה, הכי זורמת ובעיקר, הכי חברה.
בתקופה האחרונה דיברת המון על החניכים שלך, שכל כך אהבת, וסיפרת לנו עם ניצוץ בעיניים, כמה את גאה בכל אחד ואחד מהם. אמרת ש״הלוואי והיה לך דרך לתת לכולם את המאה אחוז שלך״, ואנחנו הסתכלנו עלייך בעיניים מעריצות, כי המשפט הזה כל כך אפיין את מי שאת, זאת שתמיד דואגת לכולם, זאת עם הכי הרבה חברים, מכל כך הרבה מסגרות, שברור שבכל מקום שרק דרכת בו אי אפשר היה לפספס אותך. אי אפשר לפספס את האור שהכנסת לחדר, את האנרגיות שאף אחד אחר לא היה יכול להביא, את החיוך שלא משנה באיזה מצב רוח אתה, כשאתה רואה אותו אתה לא מצליח שלא לחייך גם.
כל אחד ואחד מאיתנו זכה להיות איתך באותה חבורה, אמרנו תודה, אנחנו אומרים תודה ואנחנו נמשיך להגיד תודה בכל יום על הזכות המטורפת שקיבלנו.
זכינו לרקוד איתך, לשיר איתך, לשמוח איתך ולבכות איתך, להיות ספונטניים איתך ולהיות ספונטניים בזכותך, כי תמיד כעסת שאנחנו סאחיים מעצבנים.
גילי אהובה שלנו. לא משנה מתי, ולא משנה איפה, תמיד ידעת להעריך את מה שיש. את דאגת להמשיך לקחת אותנו למסיבות ולצחוק עלינו שאנחנו זקנים למרות שאת בכלל היית הכי גדולה בחבורה. אם היינו רואים שקיעה, כשכולם כבר רק רוצים ללכת הביתה, את ידעת לשבת ולהעריך עוד כמה דקות, לחיות את הרגע בצורה הכי טובה שיש.
תמיד אמרת כמה את רוצה להיות בכל מקום בעולם. חלמת להגיע לכל כך הרבה מקומות, אנחנו מקווים בשבילך שהיום, מאיפשהו, את רואה את כל המקומות שרצית להגיע אליהם.

ממש לא מזמן הייתה לנו שיחה וחשבנו את מי היינו מזמינים לחתונה. כל האנשים שחשבת עליהם שאהבת ואוהבים אותך נמצאים פה, הגיעו אתמול והיום, יגיעו גם בימים הקרובים אבל את לא פה. לרגע לא חשבנו שכולם יתכנסו פה בשבילך, בשביל לזכור אותך ולא בשביל לשמוח איתך. לא דיברנו מעולם על מה היית רוצה שנעשה אם משהו יקרה לך, וזה לא מפתיע כי היית אדם של חיים, אבל אנחנו חושבים שבטח היית רוצה שנשמח ונרקוד עכשיו, והיית כועסת אם היית יודעת שאנחנו עצובים.
כמה טבעי זה שהדבר האחרון שתעשי הוא לרקוד. אנחנו בטוחים שגם במסיבה את היית זאת שרקדה הכי הרבה. אולי גם עשית את ״הגילי״. הריקוד הזה שאם כל אחד מאיתנו היה עושה היינו נראים טיפשים, אבל כשאת עשית אותו היית כל כך מגניבה. השמחה והאנרגיות שלך ישארו אצלנו בחבורה, כי איתך כל יום היה חגיגה, ואין סיכוי שמישהו יוכל לקחת מאיתנו את השמחה הזאת שהשארת אצלנו, כי את תישארי חלק מהחבורה לתמיד, החלק הכי חשוב וחזק.
השארת לנו משימה גדולה גילי. להפיץ את האור והשמחה שלך בכל מקום שרק נלך. להפיץ את אהבת החיים שלך בשמך. כי כשהשמיים נפלו, התחילו לצאת קרני אור קטנות, ואנחנו בטוחים שזאת את ששולחת לנו כל אחת ואחת מהן. אנחנו לוקחים את המשימה בשתי ידיים, ומבטיחים שנעשה הכל כדי להפיץ את האור שאת הפצת בכל יום.
יש שיר שכל כך אהבת, ואפילו שרת אותו בהופעה של יוני לפני חודש. ״אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ״. ישבנו לחשוב על שירים שאהבת, והשיר הזה לא יוצא מהראש לרגע, ומתאר את התחושה שכל אחד מאיתנו חווה מהרגע שלא מצאו אותך.
הזכרונות שלנו ממך כל כך טובים, ואנחנו מבטיחים שככה נזכור אותך, לא ברגעים שנהיה עצובים, אלא כשנהיה שמחים, כשנשיר ונצחק, כשנרקוד ונשמח, בכל פעם שנצטרך רגע של אופטימיות ניזכר בך, כי את היית בן אדם כל כך אופטימי, וננסה לחשוב לרגע מה את היית אומרת. מבטיחים להיזכר בחיוך הכל כך שמח ואוהב הזה שלך, בחיבוק העוטף שרק את ידעת לתת, ואפילו בבדיחות הגרועות שלך, שלפעמים הצחיקו רק אותך, אבל לראות אותך צוחקת הצחיק את כולנו.
אורנה אלדד ועדי. אנחנו חושבים עליכם המון בימים האלו, ונמשיך לחשוב עליכם כל הזמן. אנחנו רוצים להגיד תודה על שהפכתם אותה למי שהיא, ובזכותכם יכולנו גם אנחנו להנות מהמתנה הענקית שיצרתם. אוהבים אתכם ומבטיחים להמשיך לבוא אליכם הביתה, שהוא בעצם בית גם בשבילנו.
גילי שלנו, אנחנו מתגעגעים אלייך וחושבים עלייך בכל רגע ורגע. אנחנו כל כך אוהבים אותך, ומבטיחים לשמור אותך חלק מהחבורה שלנו לתמיד. את היית ותמיד תהיי חלק מאיתנו.

אנחנו מבטיחים להמשיך לראות את העולם בשבילך, ולשמור על הדברים שאת כל כך אהבת.
אוהבים ולא נפסיק להתגעגע, החברים מהבית.

חילי טרופר

גילי אדר זכרה לברכה, שנרצחה במסיבה ברעים היתה רק בת 24 במותה, אך הספיקה כל כך הרבה.
בעיקר הספיקה להפיץ סביבה אור בהיקפים ובכמיות עד שחבריה אמרו שהיא לא היתה קרן אור, היא היתה השמש עצמה.
היא חייכה וצחקה ורקדה ושמחה וגם התנדבה לשנת שירות במסגרת לילדים עם קשיים, היתה חיילת מצטיינת ואז עבדה בליווי חיילים בודדים בארץ. עד שנרצחה.
היא תכננה ללמוד פסיכולוגיה וניהול, ואפשר רק לדמיין כמה טוב עוד היתה עושה לנפשם של רבים, אם רק היתה נשארת בעולם.
היה לגילי לב גדול כמו אוקינוס, אור כמו שמש, הספיקה כאילו חיה חיים ארוכים והיתה בה אהבה לבני אדם עד השמים ובחזרה.
העירו לי בצדק שלא כתבתי כמעט על הצעירות והצעירים שנטבחו בפסטיבל הנובה. אכן טעיתי. וחשבתי שבוודאי נכון שאתקן זאת אחרי שהיה מי שעוד פגע בזכרם בימים האחרונים.
הוריה אורנה ואלדד ואחותה עדי כתבו במודעת האבל:
"הילדה הזהובה, הזוהרת, ילדת הפלא שלנו, החכמה והרגישה, ילדת האנרגיות הטובות, השמחה, הצחוק - איננה.
כל כך מתגעגעים..."
איזו אבידה. יהי זכרה של גילי ברוך.

https://www.facebook.com/story.php/?story_fbid=890442096415339&id=100063486709390&paipv=0&eav=Afa86WtHQjMC1sbDCIhRaZ4o5N8EJ35T4pkdG3bgT3ydeS0vggG1GXPXP4R-pSc-lf0&_rdr

טלי בן דורי

איך שמש, קיפאון ושבר הולכים ביחד? 🔆💔
גילי אדר מלפיד ז״ל, זהובת השיער והנפש, בת 24
נרצחה בידי המחבלים, במסיבת הנובה ב07.10.23
והזמן לא מרפה ולא מרפא
יהי זכרה קדוש