גרייס קבררה ז"ל

אודות

נולדה במסין, בעיר אילולו (Maasin, Iloilo City) באחד האיים המרכזיים של הפיליפינים. היא היתה הבת השלישית מתוך 8 ילדים. הוריה נפרדו, ואימה נאבקה כדי לגדל את ילדיה בתנאי עוני. גרייסי לקחה על עצמה תפקיד משמעותי במטלות הבית. למרות האחריות שנשאה על כתפיה, היתה ילדה עליזה ומלאת שמחת חיים.
גרייס יצאה לעולם העבודה בגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. היא עבדה במנילה, בירת הפיליפינים, ובאחת החופשות פגשה בכנסיה את דומינגו. במהלך תקופת החיזור גרייס כבר עבדה בהונג קונג, ורק ב 2006 הגיעה הביתה להתחתן איתו.
כשנתיים לאחר מכן, הזוג אימץ את בנדיקט, תינוק בן חודשיים שהיום הוא כבר בן 15.
ב 2019 גרייס הצליחה להגשים את חלומה לעבוד בישראל, ארץ הקודש. היא עבדה שנה באשקלון, ושם הכירה חברה מבארי, וכך הגיעה לקיבוץ והתחילה לעבוד עם אביבה סלע.
הקשר עם אביבה היה מיידי. גרייסי היתה דאגנית בדיוק במידה הנכונה, בלי להעיק. היא ידעה להתאים את עצמה לכל סיטואציה, להיות נוכחת או להעלם ברקע. יחד היו צוות משימה לענייני טיולים ברחבי הקיבוץ. בקלנועית בכביש ההקיפי, או עם ההליכון עד לשער הסמוך ובחזרה, עם מנוחות בדרך – תמיד מאירות פנים, מחייכות, מחליפות מחוות קטנות שאומרות הכל בלי מילים. הרי גרייסי ידעה לנחש מראש מה אביבה תרצה או תצטרך, ואביבה ידעה לצחוק על הכל וגם על עצמה. וכך, טיילו
להנאתן, עלו לחדר האוכל לבילוי חברתי בצד ארוחה בריאה, ולפעמים רק נהנו להסתכל על המולת החברים והילדים. משפחת סלע על ענפיה המרובים אהבה מאד את גרייס וידעה להעריך את הטיפול החברי באביבה. עד מהרה היתה גרייסי חברה עתירת זכויות בשבט. הקיבוץ ומשפחת סלע היו גן העדן של גרייס. עבודתה בישראל איפשרה לה לעזור לאחים, לאחיינים ולאחייניות לרכוש השכלה גבוהה, זו היתה דרכה לתת להם תקווה לעתיד טוב יותר.
לימים, הצליחה גרייס להביא לקיבוץ גם את אחותה הצעירה ביותר, מרי ג'יין. הן היו נפגשות מדי יום ביומו, אוכלות יחד ארוחת צהריים ולפעמים גם ארוחת ערב. מרי ג'יין היתה קונה מצרכים, וגרייסי מבשלת את האוכל הפיליפיני המנחם. גרייס היתה פעילה גם בחוג המטפלים הזרים בקיבוץ. תמיד במרכז העניינים, מקשטת לקראת מסיבות החגים, מארגנת מפגשים, מכינה עוגה או מאכלים שמתגעגעים אליהם, מחברת בין כולם.
החיים התנהלו בנעימים, עד השביעי באוקטובר. לקול תרועות המלחמה גרייסי הכניסה את אביבה לממד. היא הספיקה לסדר על כסא הגלגלים שלה את כל התרופות הנדרשות, על כל צרה שלא תבוא. יחד המתינו בממד, בתקווה שהארוע יסתיים. אלא שהמחבלים נכנסו לבית, והפכו אותו למפקדה. הם שהו בבית ארבע שעות לערך, הביאו את עדי ואחר כך את סנדרה הפצועה, עם שני ילדיה. למרות הפחד והאזיקים על ידיה, גרייסי קמה לעזור: להביא בגדים, מים.
בסביבות השעה שלוש הוציאו המחבלים את כולם מהבית, והצעידו אותם לכיוון הכביש. התחילו יריות. כולם נפוצו לכל עבר.
מכאן ואילך אין מידע ברור מה קרה. ידועה רק התוצאה הסופית: אביבה לא ראתה יותר את גרייס האהובה. סנדרה הצליחה לחזור הביתה והסתתרה בממד עד שהיריות פסקו. היא מצאה את אביבה יושבת על הנדנדה בחצר. גרייסי נרצחה על ידי המחבלים מחוץ לבית.
גרייסי בת הפיליפינים, כמעט בת 45, נרצחה במקום מרוחק אלפי קילומטרים מביתה, במלחמה לא לה. מבחינתה, בארי היתה מקום של יופי, אהבה, חברות, וחמלה.
יהי זכרה ברוך.