דויד נוריאן הי"ד

אודות

דוד (דדי), בן טאוס ושלום, נולד ביום י"א בתמוז תשי"ב (4.7.1952) בירושלים. הוא למד בבית-הספר "כל ישראל חברים" ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון לתלמידים מחוננים על-שם בויאר בירושלים, במגמה הביולוגית. דוד היה תלמיד מצטיין בכל המקצועות, ההומניים והריאליים, עמד בהצטיינות בבחינות הסקר והיה בין שלושת בוגריו המצטיינים של בית-הספר התיכון. מורתו בבית-הספר היסודי מספרת עליו, שהיה "בבחינת בור סוד שאינו מאבד טיפה. תלמיד חושב, היודע לפתח רעיונות, להסיק מסקנות נבונות, וכל עבודה שעשה, עשה ביסודיות ובדייקנות". מורהו בבית-הספר התיכון כתב: "מעולם לא נזקק לקלישאות ולא לדברים שנכתבו בידי אחרים כמות שהם. בעל חשיבה מקורית היה ומתלבט, רגיש, סקרן ורע טוב, החרד לגורל הפרט ושותף לו בשמחה ובעצב לגורל הכלל". תחביבו הגדול ביותר היה הקריאה. הוא שתה בצמא כל ספר שנפל לידיו, יהא נושאו אשר יהא. אט-אט רכש לו ספרים והקים לעצמו ספרייה קטנה. הוא השתתף בחוגים שונים, ובזמנו הפנוי השתתף במבצע לביעור הבערות ולהקניית השפה העברית לעולים החדשים. דוד היה נער ער מאוד לבעיות סוציאליות, חברתיות ופוליטיות. טוב-לב היה ואוהב לעזור לחבריו. הוא היה אדם ישר, חבר נאמן, אוהב הבריות ואהוב עליהן. שומר מצוות היה וכיבד מאוד את הוריו והיה להם בן נאמן ומסור. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ביקש ללמוד רפואה במסגרת העתודה האקדמית, אך לאחר ששקל בדעתו, החליט להתגייס ולדחות את המשך לימודיו. לקראת יום שחרורו מן השירות הצבאי הסדיר התכונן ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי החברה.

דוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנק "סנטוריון". במבחנים המקצועיים של מפקדי טנקים זכה בציון גבוה (90). על-אף שעמד במבחנים, סירב להשתלם בקורס קצינים. כשהוצע לו תפקיד של מדריך במחנה במרכז הארץ, דחה את ההצעה והעדיף לשרת באחת היחידות הקרביות המובחרות, ברמת הגולן. הוא הרבה להשתתף בפעילות מבצעית ועל כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". בספטמבר 1972 השתתף עם גדודו בפשיטה לביעור קני מחבלים בלבנון, וניצל בנס מפגיעה. על הצטיינותו בקרב זה העניק לו מפקד החטיבה ציון-לשבח. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דוד בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) יצא בראש חוליה לחלץ פצועים וטנקים, ועלה על מארב של קומנדו סורי בין נפח לחושנייה. בקרב שהתפתח שם נפגע ונהרג. תחילה נקבר כאלמוני ולאחר שזוהתה גופתו הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם, אח וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה.