דן זומר הי"ד

יואב

לזיכרו החי, המלא בקולות רכים שכולנו זקוקים לשמוע,
בקסם ובחן שילדים ומבוגרים כמהים לו, של דן זומר

במקום בו אתה עומד
עקבות של אוויר מובילות לעבר יום חדש ולא מוכר
לו רק אני עד

דבש מטפטף על רוחך עד שדמותך נראית
כאילו שולחת יד של צל למקומות שהחום בהם הוא הד מעוגל
של נשימתך שעולה ויורדת
עד שעיניך נשקפות אלי דרך הטל

כמו שקיעה של שמש המורדת
בהסכם הבסיסי של לילה ויום
של געגוע אליך והיעדר חום

נשמתך נשארת לידי
חוזרת אחרי מילותיי
ששערה אחת מראשך לא תיפול
ואם כן
ארים אותה ואחבר שוב דרכה אותך להכל