הנרייטה סאלד

אודות

הנרייטה סאלד נולדה בעיר בולטימור שבמרילנד, ארצות הברית. היא הייתה הבכורה משמונה בנות הרב בנימין סאלד ואשתו סופי. הנרייטה סאלד הייתה האישה הראשונה שלמדה בבית המדרש לרבנים קונסרבטיביים בניו יורק, אך לא הוסמכה לרבנות. במשך 15 שנה עסקה בהוראה במכללת בנות. בשל בקיאותה בענייני יהדות, השתתפה בהוצאת האנציקלופדיה היהודית, עסקה בהוצאה לאור של כתבים יהודיים ותרגמה מגרמנית לאנגלית.

ב-1909 הגיעה סאלד לביקור בארץ ישראל, יחד עם אמה, והשתיים הזדעזעו מהתנאים הקשים במקום, מהעוני ומהזוהמה. ביקור זה הביא את סאלד להקים ב-1912 את הסתדרות הנשים הציונית בארצות הברית הדסה – ארגון שנועד לסייע ליישוב היהודי ולמפעל הציוני בארץ ישראל. סאלד נבחרה לשמש כנשיאת הארגון.
ב-1920 עלתה לארץ ישראל כשהיא בת שישים.

במטרה ליצור תשתית למערכת הרפואית בארץ היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ, ומרפאות ציבוריות של "הדסה" בכל רחבי הארץ . על שינוי זה בחייה כתבה: "מבחינה מסוימת מחדשת הרפתקה זו את נעורי, ומבחינה אחרת היא גורמת לי שתקפוץ עלי זקנה. אחיותי נוהגות היו לקרוא לי "התקועה בבוץ" משום שהייתי "יציבה" בכל דרכי, ולא אהבתי לשנות מהרגלי...לפעמים כשאני נשארת לבדי, ואין זה קורה לעתים קרובות- אני צוחקת בקול. הדבר נראה בעיני פשוט מצחיק, שאני עוסקת בעבודת ארגון רפואי בירושלים, הרי הוכחה אחת לכושר ההסתגלות שלי..." ביוזמתה הוקמו גם מוסד סאלד למען הילד והנוער , וכן מכון סאלד למחקר במדעי היהדות.

ב-1931 נבחרה לאספת הנבחרים השלישית מטעם רשימת "התאחדות נשים לשווי זכויות והסתדרות נשים עבריות", ושימשה כראש השירות לעבודה סוציאלית בהנהלת הוועד הלאומי. לאחר שהסוכנות היהודית אישרה את רעיון "עליית הנוער" שהגתה רחה פריאר כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, ב-1933 קיבלה על עצמה את ניהול הלשכה לעליית הנוער בירושלים והמשיכה בכך עד ליום מותה ב-1945. ב-1934 .19.2.עגנה בחיפה האניה "מרתה וושינגטון" ובה חברת הנוער הראשונה בת 60 נערים ונערות מגרמניה. סאלד קיבלה פניהם ונלוותה אליהם בצעדיהם הראשונים בקיבוץ עין-חרוד.היא כתבה במכתב לחברתה: "אני חשה מעמסה כבדה של אחריות לעליית ילדים זו".

בתחילה היא דאגה בעיקר להשגת סרטיפיקטים לעלייה ארצה, לעריכת החוזים עם הקיבוצים ולהשמת החניכים במקומות החינוך השונים. ובהמשך ניהלה את כל פעולות ההצלה,העלייה והחינוך. ארגון הדסה , נשא שנים רבות בנטל המרכזי של מימון פעולות עליית הנוער. בזכות מסירותה והישגיה כונתה סאלד "אם עליית הנוער" .