הרבנית אילה שכטר ע"ה

אודות

בשנת תרצ"ט נולדה הרבנית בטבריה, ויקרא שמה בישראל שרה הינדא, ושם התגוררה בימי ילדותה. כבר אז ניכר עליה שעתידה לגדולות.
הוריה המסורים הגאון הצדיק ר' אשר סופר זצ"ל ומרת באשע גולדה ע"ה (לבית ברגמן) היו חסידיו הנאמנים של האדמו"ר מקרלין זיע"א. אנשים שכל חייהם יראת שמיים ודבקות בהקב"ה, ביתם היה זה בית של תורה, עבודה וגמילות חסדים, ומהבית הגדול הזה שאבה הרבנית את המסירות לכלל ולפרט, וכך כל כולה היתה, הכל למען הכלל.
מילדותה הצטיינה בטוב לב נדיר, היתה מסייעת למשפחות רבות בטבריה. בגיל צעיר מאוד (15) הצטרפה לסייע לאביה בחנות הטקסטיל שלו, היתה נוסעת לדרום תל אביב לרכוש סחורה, הימים היו מעט אחרי קום המדינה והדרכים מטבריה לתל אביב היו קשות וארוכות והרבנית בשמחה נסעה במקום אביה המבוגר ורכשה את הסחורה ודאגה שהכל יגיע לטבריה.
אנשי העיר שידעו שאילה נוסעת לתל אביב מפעם לפעם, היו באים ומפקידים בידיעה רשימת קניות שהם צריכים מהעיר הגדולה, והיא היתה עורכת מסע קניות גם עבורם, לא קל היה המסע הזה אבל הרבנית תמיד חזרה עם חיוך גדול על הפנים משל חזרה מטיול תענוגות, וכל נעל או בגד שתאמו לציפיות המבקשים היה מרווה אותה בשמחה אמתית!
כשרונותיה היו לשם דבר, היא הצטיינה בכל תחום ומקצוע ובשל כך דלגה מספר כיתות והגיע לסמינר הרב וולף בבני ברק כילדה צעירה ממש, שם שתתה בצמא את דברי מורותיה הדגולות, ואת דברי הרב וולף זצ"ל והיה ברור לה כי היא רוצה להינשא לאברך (דבר שלא היה מקובל באותם ימים) וכל שאיפתה היא שילמד תורה מבוקר עד ליל.
הרבנית אהבה ללמוד והסמינר היה לה מקור של חיות, אולם באחד מביקוריה ראתה כי אביה מתמודד קשה עם החנות וחייב הוא עזרה אז הודיעה הרבנית כי היא מסיימת את לימודיה בסמינר ומתייצבת לצד אביה, הרבה ניסו להניע אותה ממעשה זה, גם אביה לא רצה שתפסיק את לימודיה, אולם הרבנית בחרה לאמר כי כבר קשו עליה הלימודים וממש חפצה היא להיות בחנות במחיצת אביה.

בהגיע לפרקה נישאה לבחור החשוב ר' אריה שכטר זצ"ל בנו של ר' יעקב שכטר זצ"ל שזכו לעלות ארצה מהונגריה ממש בערב המלחמה והתיישבו בתל אביב, ר' יעקב ואשתו הצדקנית מרת חיה שכטר ע"ה בנו את ביתם באהבת השם אמתית וחינכו את בניהם לתורה וחסד ביתם היה בית ועד לחכמים, בית שהיה פתוח לכל מי שדפק על הדלת, בית שזכה לארח את גדולי ישראל, ר' יעקב ורעייתו הצליחו מאד בעסקיהם והיו מרבים בצדקה עד שהיו ידועים מבעלי הצדקה הגדולים של תל אביב ובכל זאת חינכו את ילדיהם לפשטות וצניעות בכל הליכותיהם.

בנם ר' אריה הסתובב הרבה עם אביו בבתי גדולי ישראל שהיה מקורב בכל בתי גדולי ישראל, במיוחד נקשרה נפשו אל מרן החזון אי"ש זיע"א והיה לתלמידו כבנו ממש.

לא פלא ש' אריה והרבנית אילה זכו להקים בית של תורה וחסד כל ימייהם היו מזכירים כי כל ששלהם קיבלו מההורים הצדיקים לבית שכטר ולבית סופר.

את ביתם קבעו בבני ברק ברחוב ירושלים, הרבנית השתלבה בעסקי המסחר של משפחת שכטר בתחום היהלומים, והרב ישב ולמד מבוקר עד ליל כרצון אשתו הצדקת. פעם סיפר לנו כי באותם ימים השכונה היתה מעורבת עם חילונים דתיים וחרדים, ושמע את אחד השכנים אומר לבנו זה שר כל היום במרפסת (קול לימוד התורה היה נשמע באוזניו כשיר) והיא הולכת לעבודה...

לאחר מספר חודשים ביקש הרב מהרבנית לנסוע ללמוד בירושלים עם רבו ר' משה יהושוע לנדא זצוק"ל ולחזור הביתה רק לשבת,הרבנית כמובן נתנה את הסכמתה, והיתה שולחת לו מכתבים תדיר כמה שמחה היא שזכתה לבן תורה אמיתי, רק לאחר פטירתה שמע מבת משפחה שהיו חברות שעלבו בה ואמרו "בעלך ברח ממך ואת רק מספרת סיפורים שנסע ללמוד וכו'" והיא מעולם לא סיפרה לו על כך.

כבר בצעירותם פתחו ביתם לכל נזקק, ובמיוחד לצמאים לשמוע את דבר השם, מגיל צעיר מאד קרבו יהודים לאביהם שבשמים, ועמדו לימין רבותיהם הגדולים בביצור חומות הדת שהיו פרוצות מאד באותם השנים... נלחמו את המלחמה נגד גיוס בנות, חלולי קברים, ניתוח נפטרים, מלחמת שמירת השבת ועוד.

כחלק מעסקנות זאת היו מעורבים בפרשת יוסלה שהיתה סמל המאבק בין היהדות החרדית לעוקרי הדת ונאלצו לנדוד אל מעבר לים, לאחר טלטולים רבים קבעו מושבם במאנסי שהיתה אז עיירה קטנה, ונקשרו שם לאדמור מסקווער זיע"א וראו אצלו מופתים גדולים ממש. גם במאנסי סייעו להקים מוסדות תורה וחינוך לבנים ולבנות ולחזק את כל מבצרי הקהילה.

בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים הרבה נאצר שליט מצרים לדבר על כך שצבאות ערב עומדים להשמיד את המדינה היהודית הקטנה, משפחת שכטר שכבר הכירה בריחה ממלחמות שלחה את נציג המשפחה עם סחורה (יהלומים) בשווי גדול מאד.
וכך התחילה הרבנית את דרכה במסחר גם במנהטן, הקב"ה האיר להם פניו והעסקים שגשגו מאד ובסיום המלחמה בת ששת הימים היה ברור שהסניף של משפחת שכטר בניו יורק ימשיך לפעול, עברה עוד תקופה העסקים הצליחו מעל המשוער משפחת שכטר קנתה בית ונראה כי סוף סוף באו אל המנוחה והנחלה אחרי שנות נדודים, והנה הגיע ערב יום הדין ור' אריה עושה את חשבון נפשו ומשתף את רעייתו כי הוא מרגיש שככל שהם משתקעים בניו יורק הם הופכים אמריקאים יותר ותרבות החומר מתגנבת גם לביתם והוא פוחד כיצד ישפיעו הדברים על דור ההמשך שלהם, האם יזכו לגדל דור של תלמידי חכמים בארצות הברית או שמע אינו דומה הדור שיצמח כאן לדוור שיצמח בארץ ישראל, אין אנו יודעים עם מי התייעצו וברכת מי ליוותה אותם אבל כבר באיסור חג סוכות הם התייצבו בבני ברק, משאירים את הילדים וחוזרים לסגור את עסקיהם שם.

כל חייו היה ר' אריה זצ"ל אומר לילדיו ונכדיו כי את הדור היפה הזה הוא חייו לאמא ע"ה שהלכה אחריו במדבר בארץ לא זרוע, וגם כשהגיע אל המנוחה והנחלה ויתרה על עושר ונוחיות, על בית גדול ועוזרות לרב, ובאה איתו חזרה לבני ברק לגדל את הילדים לתורה ולמעשים טובים.

הרב והרבנית זכו לשים את אבני היסוד לארגון 'ערכים' הן בפאן הרוחני והן בפאן הכלכלי. הם היו הורים לאלפי חוזרים בתשובה והקימו בתים הרבה!
ביתם היה כמו תחנת רכבת הפועלת 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, מעולם לא סגרו דלת בפני אי מי, ותמיד נתנו הרגשה טובה של ידידי אמת לכל הנזקקים שהתדפקו על דלתם, והאמת שהם אכן היו ידידי אמת של כולם! וכל אחד חש לידם בנח!

זכו להיות לעזר ואחיסמך לארגוני חסד רבים בתחילת דרכם, הן בעצה והן בממון
והיו מבוני בית הכנסת לדרמן

עסקיהם היו פזורים בעולם והרבו לטוס ובכל מקום שהגיעו המשיכו לשמור ולהקפיד בכל חומרות חזון איש, קמח ישן, הכשרת עופות באופן עצמאי תרומות ומעשרות ועוד..

בגיל 52 חלתה הרבנית ויסוריה היו קשים מנשא ובכל זאת לא שמעו אותה נאנחת, תמיד קיבלה את כולם במאור פנים כאילו הם בדיוק האורחים שהיו חסרים לה כרגע.
כחודש לפני פטירת הרבנית ע"ה, ראתה פניה באקראי בעת שעברה בבית על יד הראי, ואמרה לבתה: איך השתנתי! כידוע מהזוה"ק ששלושים יום קודם פטירת האדם הצלם מסתלק ממנו, ונתקיים בה מה שכתוב שם שרק הצדיקים רואים את זה. ובתה שתחי' ידעה את זה, סימנה לעצמה בלוח, ואכן לאחר חודש בדיוק האמה הרבנית עלתה בסערה השמימה.

חצי שעה לפני פטירת הרבנית, כאשר כבר היה נראה כי אין לה קשר עם העולם, הגיעו ילדיה להפרד ממנה, והבת הגדולה ביקשה: "אמא, תגידי לנו משהו, אפי' מילה קטנה..." והיא אמרה בצורה ברורה צואה שסיכמה את חייה מלאי המעש: "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך".
כשסיפר זאת רבינו למרן הגר"ח גריינימן זצ"ל, הוא אמר שאי אפשר לומר צואה כה מתומצתת וברורה ללא ריכוז מלא
בשנת תשנ"ג בכ"ד אייר נפטרה הרבנית,
בהלווייתה השתתפו אלפים רבים. ההלוויה החלה מצומת הרחובות נחמיה עזרה בב"ב. הספידוה: בעלה הגדול רבינו זצ"ל, מרן פוסק הדור רבי ניסים קרליץ זצ"ל, והגאון הצדיק ר' סנדר ארלנגר זצ"ל, ושיבדלחט"א גיסה מרן פוסק הדור הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א, בנה הגאון הגדול רבי אברהם ישעיהו שליט"א, והרב חנניה צ'ולק שליט"א
עד היום רבים זוכרים את מסע ההלוויה בתור אירוע שא"א לשכוח, הבכיות וההספדים וההתעוררות הגדולה, והחיזוקים שהיו בלוויה.
הרבנית ע"ה נקברה בטבריה בחלקת משפחת סופר בבית החיים בטבריה, לצד אביה אחיה דודיה וגיסיה.

את נוסח המציבה כתב מרן הגאון הגדול ר' חיים גריינימן זללה"ה וזה נוסח המציבה:
פ.נ. האשה היקרה המפורסמת לתהילה
מרת אילה שרה הינדא שכטר ע"ה
בת הרה"ח ר' אשר סופר זצ"ל
אשר כל חייה היו מסורים לזולתה לכלל ולפרט
הן בצרכים הרוחניים והן בצרכים הגשמיים ובסייעתא דשמיא מופלגת.
נלב"ע ביום שב"ק כ"ד אייר תשנ"ג לפ"ק ת.נ.צ.ב.ה.
***