ורדה הרמתי הי"ד

נתגעגע אלייך עד מאד ורדה ונדאג לכבודך שנרמס על ידי הפורעים בזכרון ובמצבה. סבתא ורדה, הסבתא הטובה ביותר שאפשר לבקש. כל בוקר שולחת פרחים בואטספ כנהוג לסבתות. סבתא שכל פעם שרואה אותי הלב שלה מתמוגג. שכל בוקר יוצאת להאכיל את החתול החמוד של הקיבוץ. הלב שבור💔

"סבתא, בת לניצולי שואה, הגיעה לקיבוץ רעים כצעירה שגדלה בקיבוץ מעוז חיים בעמק הירדן ולא עזבה אותו עד היום. היא הביאה לעולם את אמא שלי איילת ודוד שלי דני עם סבא שלי עמוס זכרונו לברכה שאותו הכירה בקיבוץ. כעבור שנים הכירה את בועז ברזילי כשרק הגיע לקיבוץ כחייל נח"ל והיה לימים בן זוגה, הם היו ביחד חמישים שנים, עד הרגע האחרון. סבתא היתה אשה שכולם בקיבוץ אהבו, אי אפשר היה שלא. אשה כל כך חברותית ומלאת חיים שהחברות בקיבוץ היו כמו אחיות שלה. היא אשה מלאת ערכים, חלוצה אמיתית שהנחילה לנו את אהבת המקום, מעולם לא התפנתה ממנו באף מלחמה ואכן אמא שלי נשארה בקיבוץ והקימה בו משפחה וגם אני חזרתי כדי להישאר" מספר איתמר. "'קשה להסביר את זה למי שלא גדל בקיבוץ אבל אנחנו גדלנו ביחד, עשינו הכל ביחד. לא היה לי ספק שיש לי בית אחד ואליו אני רוצה לחזור. סבתא ואני היינו החברים הכי טובים. הייתי צמוד אליה, מדבר איתה על הכל ומבקר אותה כל יום".

איתמר מספר בדמעות כי סבתא ורדה שלו הייתה אישה משכמה ומעלה: "יש שיגידו כוכבת קולנוע כי ככה הייתה נראית וזה מה ששידרה. מתוקתקת, אוהבת, חומלת, חברת נפש, אוהבת אדם וסבתא אוהבת לנכדים ולנינה שלה הראשונה. אם פגשת את סבתא, כולם היו יודעים כי היה נשאר סימן אדום של אודם לכל היום על הלחי. אישה שהיא לוחמת, אישה שאהבה את החיים ואת הארץ וטיילה בכל העולם כמעט. עבדה עד יומה האחרון במפעל הקיבוץ. כל בוקר רוכבת על האופניים, עובדת, מבקרת חברות, יוצאת לסיבוב קניות בנתיבות, הולכת להצגות ולסינמטק. אישה גדולה מהחיים".