זיו פרנקל הי"ד

אודות

זיו, הבחורה הכריזמטית, היפיפייה והחייכנית עם הלב הגדול, נולדה בנהריה, בת בכורה לדניאל ורוביק, אחות גדולה לעמרי (19) ומאיה (12), נכדה בכורה ולסבים ולסבתות משני הצדדים.
התגוררה בילדותה בנהריה, ומגיל שמונה חודשים התחנכה בקיבוץ שמרת. כשהגיעה לגיל 6, החלה ללמוד בבית הספר היסודי גוונים שבעין המפרץ – שבו הכירה את מי שהפכה לחברת נפשה, לין דפני הי"ד. לאחר מכן המשיכה את לימודיה בבית חינוך אופק שבקיבוץ עברון, וסיימה אותם בהצטיינות. עברה להתגורר בקריות לאחר סיום התיכון.
הוריה מספרים על ילדה ערכית וטובת לב, ילדה יפה, עם שיער גולש, רזה וביישנית, שהתבגרה והפכה לבחורה מלאת ביטחון עצמי, והייתה מוקפת תמיד בחברים. היא הייתה מגוננת על החלשים ונלחמת את מלחמותיהם בעקשנות, לוחמת צדק שלא אפשרה לאיש להתנכל להם. היא מילאה את חיי הסובבים אותה בשמחת חיים ובאור.
כשהייתה בכיתה י"א, זיו שמה לב שהמנקה בבית הספר מגיע לעבודה בסנדלים וגרביים. ביוזמתה, אספה זיו עשרה שקלים מחבריה ללימודים, ובעזרתם רכשה "תו הזהב" עבור אותו המנקה. כשהאחרון סירב לקבל את התו, זיו נפגעה מאד.
חבריה הרבים אהבו אותה בין היתר בזכות שמחת החיים שלה ורגישותה, והיא ידעה להיות חברה טובה, קשובה, מכילה, מייעצת ונוכחת. החברות עבורה הייתה ערך עליון. היא טיפחה את קשריה החברתיים, ואף כשעברה לקריות בבגרותה – זיו הממגנטת צירפה למעגל חבריה עשרות חברים חדשים. אמה מספרת שלעיתים היא הייתה פותחת את דלת חדרה של זיו בבוקר, ומגלה לתדהמתה לא פחות מארבע בנות ישנות לרוחבה של המיטה יחד עם זיו. ביתה של זיו תמיד היה פתוח לחבריה, שהיו מגיעים אליו מרחוק ומקרוב.
זיו הייתה דוגמא ומופת לאחיה הקטנים עמרי ומאיה. היא נתנה להם ביטחון, לימדה אותם להיות מי שהם, וללכת בביטחון בדרכם. אחיה עמרי ספד לה וסיפר: " תמיד ידעת להיות שם בשבילי, לדאוג לי, לכתוב לי, כל פעם שהייתי בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה הייתי מתעצבן שהיית כל פעם מתקשרת או מסמסת לי איפה אני."
עוד בנערותה, זיו הייתה חרוצה ועצמאית. בגיל 16 החלה לעבוד, ובגיל 17 הוציאה רישיון וקיבלה רכב. טרם גיוסה, החלה לעבוד במסעדת BBB בקרית חיים, והייתה למלצרית הצעירה ביותר במקום.
זיו שירתה במשטרת ישראל, ובזכות עבודתה המסורה והמקצועית, זכתה באות הצטיינות ומופת ממפקד מחוז הצפון עוד בשנתה הראשונה לשירות.
משסיימה את שירותה הצבאי במשטרה, זיו טסה עם בן זוגה ניב לתאילנד. במשך חודשיים הם טיילו בתאילנד מקצה לקצה, ופגשו שם חברים נוספים.
זיו הצעירה רצתה לטרוף את העולם, להגיע רחוק, לשמוח ולהתרגש. מספר חודשים אחרי שחזרה מתאילנד, עלתה על מטוס יחד עם לין לדרום אמריקה. בחמשת חודשי הטיול זיו ולין ביקרו בברזיל, קולומביה, גואטמלה, אקוודור, קוסטה- ריקה, פנמה וסיימו במקסיקו. הבנות שברו את תקרת הזכוכית שלהן, לא פחדו מאף אתגר- הן קפצו קפיצת בנג'י, ריחפו בדאון, ירדו באומגות, יצאו למסיבות, טיפסו על הר געש וטיילו. אמרו עליהן ש"זיו ולין ביבשת היו מותג!".
משחזרו ארצה, זיו חזרה לעבוד במסעדת roots בעכו העתיקה, במסעדת "רובן" בביג קריות ובמועדון "בוגרשוב", ובמקביל חגגה את החיים– נפגשה עם חברים, יצאה למסיבות וטיילה בכל הארץ. היא אהבה במיוחד ללכת לים לראות את השקיעה, או לשבת עם אימה במרפסת לצפות בה.
זיו הקפידה על אורח חיים בריא, ועל על תזונה נכונה. היא הייתה מתאמנת מידיי יום בחדר הכושר בבניין בו גרה, ויחד עם לין הן היו הולכות לאימוני פילטיס מכשירים.
המצלמה אהבה מאד את הבחורה היפה והחייכנית, ובעשרות אלפי תמונותיה זיו נראית מחייכת אליה, ובסרטונים היא רוקדת ושרה. היא סחפה אחריה את משפחתה וחבריה, שלא פעם נענו לדרישותיה להצטרף לסרטוני הטיקטוק שיצרה. זיו הייתה מקפידה לצלם ולתעד את כל חוויותיה, והאינסטגרם שלה מלא בתמונות מהן. בזכות צילומיה הרבים יש לנו היום מזכרות מרגעי השמחה הרבים בחייה.
זיו החלה לחשוב על עתידה, וסיפרה לאימה שהיא מתכננת להתחיל ללמוד באקדמיה באוקטובר 2024. היא התלבטה לגבי הלימודים, ושקלה ללמוד ראיית חשבון, כלכלה ומשפטים. היא המשיכה לחלום על טיולים, ורצתה להגיע לאיביזה ביום הולדתה ה-23.
אל מסיבת הנובה זיו ולין יצאו כדי לרקוד, לשמוח ולפגוש את כל חבריהן מהטיול בדרום אמריקה. עם התחלת מתקפת הטילים, זיו הספיקה לסמס להוריה שהיא בפיגוע והיא אוהבת אותם.
זיו ולין הוגדרו כנעדרות במשך שבוע ימים. לאחר שבוע הגיעה הבשורה הנוראה שהבנות נרצחו במסיבה.
למרות שזיו מתגוררת בקרית מוצקין, היא נקברה בקיבוץ עין המפרץ, ליד חברתה הטובה לין. הלוויות התקיימו זו אחר זו. בטקס גילוי המצבה, הופיעו שתי קשתות בענן בשמיים, כמסמלות את נוכחותן של זיו ולין. הן היו החברות הכי טובות, בחייהן ובמותן.
זיו הייתה אישה חזקה, אסרטיבית, מלאת ביטחון עצמי, בעלת קישורים חברתיים ותקשורת בין- אישית גבוהה. היא חיה חיים קצרים אך מלאים, זכתה להיות נאהבת ומחוזרת, טרפה את החיים ולנצח תישאר בליבנו ובנשמתנו.
הוריה כתבו לה על מצבתה את איחולם האחרון:
"קחי את גאוותינו על האדם שאת
לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים
תעופי רחוק"