חיים טרגנו ז"ל

אודות

חיים, בן אלזה וסלומון, נולד ביום כ"ז בחשון תש"ט (29.11.1948) באיסטנבול שבתורכיה. באיסטנבול למד בבית-ספר יסודי. לחיים, הבן היחיד, אשר בו תלתה המשפחה את כל התקוות, הייתה אחות גדולה ממנו. אביו היה איש עסקים ואמו הייתה מורה לצרפתית בבית- הספר הצרפתי שבו למד בנה. כשהיה בן 16 בא עם אמו לביקור בארץ, ואז החליט להישאר כאן, על אף התנגדות הוריו. תחילה היה בנהריה, אבל החליט לעבור למקום שאין בו דוברי תורכית, וכך הגיע לקיבוץ נאות מרדכי, הצטרף לחברת הנוער "הדר" ושם השלים את לימודיו התיכוניים. סיפר עליו יחיאל, חברו לקבוצה: "זוכר אני את יום בואו של חיים לקיבוץ.

זוכר אני אותו כילד שחרחר, צנום ביותר, לבוש מעיל עור שחור, נחבא אל הכלים, ביישן. רק בשלב מאוחר יותר החל להתפתח ולגלות את כל עוצמתו". חיים גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל השריון, שם עבר סדרה של קורסים: קורס מש"קי חרמ"ש, קורס מ"כ רובאי, קורס מ"כים חי"ר וקורס מ"כים חרמ"ש.

במחצית אוגוסט 1969, לאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, הגיעה תקופת שירות החובה שלו לסיומה, ובתעודת השחרור שלו נכתבה ההערכה הבאה: "חייל מעולה, בעל יוזמה ומסור לעבודתו. ממושמע למופת". לאחר שהשתחרר חזר חיים למשק והרחיב את תחום פעולותיו השונות בו. הוא נשא לאישה את חברתו ענת והיה נקרא לתקופות שירות מילואים. ספרה אשתו, ענת: "פעם אמר לי: 'אני רוצה שיכירוני, שיידעו כי אני חיים. אני אוכיח את עצמי'. היה בו תסביך של 'חברת נוער'. אחר כך, כשהתחיל לפעול ובאמת 'להוכיח את עצמו', היה בא בכל פעם שהיה מצליח ואומר: 'נו, הראיני בן-משק עושה כך, הראיני אחד היודע לעשות כך'. אחת מגאוותיו הייתה ההתחרות בבן-משק. תמיד רצה לעשות קצת יותר כדי להוכיח את עצמו". סיפר חברו שמעון: "חסרונו של חיים והחלל שהשאיר בחברתנו לא בלבד שהם מכאיבים, הם מונעים קיום פעילות חברתית- תרבותית. אני מרגיש כיום, שבלי חיים העניינים ללא זזים. הייתה בו חיוניות עצומה. כולם רוצים שהדברים יסודרו כפי שסודרו לפני שחיים הלך מאיתנו. אני חש שאיני מסוגל להתחרות ביכולתו הכבירה של חיים. בחדרי לא ישבו כפי שישבו הצעירים בשופכם לבם לפניו. צר לי מאוד על שאיני יכול לקבל ממנו כוח והשראה להמשכת הדרך". סיכם חברו מייק בטקסט שחובר על ידו: חיים ! "אתה מוכן לעזור?" - "כן". / "אתה מוכן לעשות?" - "כן". / ועדת חברים, ועדת תרבות, חג זה או חג אחר - תמיד מוכן. / "בוא ננסה לשנות, לשפר - בוא נארגן !" / תבקש או לא תבקש. תמיד מוכן. / "חיים, אינך יכול לשנות לבדך את העולם !"/ "אבל לנסות אני יכול"./זהו - חיים".// חיים עסק במשק בכל השטחים - בפעולות חברתיות ותרבותיות שונות, בעבודה בענפים השונים, בלימודים, בכתיבת שירים, ו.... באהבתו הגדולה לענת, שלפי אחד משיריו "זהו האדם שאוהב יותר מעצמי". במלחמת יום הכיפורים לחם חיים כמפקד כיתת טנקים ברמת הגולן. סיפר עליו שמואליק המ"פ: "חיים בלט אצלנו בשקט הנפשי הבלתי רגיל שלו. הוא היה איש מקצוע מעולה ואחד המ"כים המוכשרים שביחידה. כשפרצה המלחמה דהרנו לאזור נפח. מה שהיה שם אינו ניתן לתיאור. גיהינום זאת לא מלה. אני זוכר כיצד, בהפגזות האיומות, רץ חיים אל זחל"ם.פגוע כדי להציל את אנשיו. הפצצות עפו סביבו והוא רץ לשם באומץ לב בלתי רגיל". בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע חיים בזחל"ם שלו ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנאות מרדכי. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מסירותו של חיים, אומץ לבו ודבקותו במשימה ראויים לציון מיוחד". קיבוץ נאות מרדכי הוציא לאור חוברת לזכרו של חיים ובה מדברי חברים על דמותו.