חנה קציר ז"ל

אודות

גדלה בעין כרמל ובשנת 1966, כשהייתה בת 20, הגיעה לקיבוץ ניר עוז בעקבות בעלה רמי קציר. יחד הקימו רמי וחנה את משפחתם החמה והאוהבת בניר עוז ושם נולדו שלושת ילדיהם: אביטל, אלעד וכרמית.

המשפחה, הבית, רמי, הילדים ולימים הנכדים היוו עבור חנה את מרכז החיים. חנה אהבה והתגאתה בילדים ובנכדים בכל הזדמנות.

במשך שנים עבדה חנה בבישול במטבח ובבתי הילדים. היתה מטפלת חמה ומסורה ודאגה להכין לילדים בשעות אחר הצהריים (זמן ה"הקמה") תה מתוק עם עוגיות - מתיקות שהייתה בחנה ושהוענקה לכל אחד ואחת מילדי הקיבוץ. חנה התעניינה תמיד בשלום בני הקיבוץ והייתה גאה בקשר החברי שנרקם בין מי שעזבו לילדי הקיבוץ. ברכה שלו, חברת הקיבוץ מתארת את חנה כ"נשמה טובה, שהתעניינה בכל מי שהיא פגשה בשבילי הקיבוץ". עם הזמן עברה חנה לעבוד במחסן הבגדים לצד חברותיה הטובות ברכה לוינסון ושפרה נוי, שנרצחו בשבעה באוקטובר.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלי נוח'בה ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים, רצחו, חטפו, בזזו וגרמו להרס ולחורבן. מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה. בסך הכול 117 מתושבי ניר עוז – למעלה מרבע מאוכלוסיית הקיבוץ, ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים - נרצחו או נחטפו.

באותו בוקר חנה ורמי התעוררו בביתם בקיבוץ ניר עוז מרעש אזעקות וירי טילים מסיבי. הם נשארו בממ"ד והקפידו להישאר מעודכנים דרך שיחות עם ילדיהם וקריאת ההנחיות שפורסמו בקיבוץ, נעלו את הבית וסגרו את חלונות הבית והממ"ד. סביב השעה 9:00 אבד הקשר עמם. ככל הנראה, סביב השעה הזו חנה נחטפה באלימות לרצועת עזה ורמי בעלה נרצח.

בנובמבר 2023, לאחר 49 ימים בשבי חמאס, שוחררה חנה בעסקת החטופים. היא חזרה מהשבי במצב בריאותי קשה ונאבקה על חייה במשך חודשים ארוכים כשמצבה הרפואי המורכב הלך והחמיר. בתה, כרמית פלטי קציר, סיפרה על יום השחרור של אימה מהשבי: "היא הסתכלה עליי ועל אביטל אחותי ושאלה איפה אבא ואלעד, היינו צריכות להסביר לה שאבא נרצח. מבחינתנו, הבשורה הטובה הייתה שאלעד חטוף ובחיים". אך אלעד, שנחטף והוחזק בשבי חמאס כשלושה חודשים, נרצח בינואר 2024 וגופתו הושבה לישראל באפריל 2024.

אחרי חודשים רבים בבית החולים שיבא, עם טיפול מסור ביותר של צוות הרופאים והאחיות, עברה חנה לדירה ב"משען" רמת אפעל לצד שורדות שבי וטבח מניר עוז. כחודש לפני מותה של חנה הספיקו בני משפחתה, יחד עם החברים והצוות הרפואי, לחגוג לה את יום הולדתה ה-78. זמן קצר לאחר מכן נדם לבה שקרס מהשלכות השבי הקשות ומצער.

חנה הובאה למנוחות בניר עוז, סמוך לבעלה ולבנה. הותירה אחריה את שתי בנותיה, אביטל וכרמית, שישה נכדים: שקד, אורן, זהר, אסף, אביגיל ואדם, ואחות – חיותה.