יוסף ישראל - ג'ו ליברמן

אודות

ג'ו ליברמן נולד בסטמפורד שבקונטיקט. אביו היה בן למהגרים מפולין, ואמו בת למשפחה שהגיעה מאוסטריה. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים בסטמפורד, וסיים תואר ראשון (1964) ותואר במשפטים (1967) באוניברסיטת ייל.

עוד בתקופת לימודיו היה פעיל פוליטית. ב-1963 הוא השתתף במצעד לוושינגטון של מרטין לותר קינג (הידוע בשל נאום "יש לי חלום" שנשא קינג), ונסע למיסיסיפי כדי לצרף אפרו-אמריקנים שם לרשימת המצביעים.

ב-1968 עמד בראש מטה הבחירות של רוברט קנדי בבחירות המקדימות בקונטיקט, וב-1970 נבחר לראשונה לסנאט של קונטיקט, וב-1974 היה לראש הרוב הדמוקרטי בו. ב-1980 ניסה להתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך הפסיד במרוץ בשל הסחף הרפובליקני שהביאה בחירתו של רונלד רייגן לנשיאות. ב-1982 נבחר להיות התובע הכללי של קונטיקט, ובתפקיד זה התבלט בתחומי הגנת הצרכן והגנת הסביבה.

ב-1988 נבחר לראשונה לסנאט של ארצות הברית, אחרי שניצח בהפרש קטן את לוול ויקר הרפובליקני שייצג את המדינה בסנאט במשך 3 קדנציות רצופות, אולם סבל מכך שהיה מתון ועצמאי מידי עבור האגף הקיצוני יותר במפלגה הרפובליקנית שנמנע מלתמוך בו. בבחירות של 1994 ניצח ליברמן כבר ברוב גדול.

בסנאט ליברמן היה באגף המתון של המפלגה הדמוקרטית, ופעל לקרבה למרכז המפה הפוליטית. לקראת הבחירות המוקדמות של 1992 היה מראשוני התומכים במועמדותו לנשיאות של ביל קלינטון (אותו הוא הכיר לראשונה כשקלינטון היה מתנדב במסע הבחירות הראשון שלו לסנאט של קונטיקט). למרות שברוב הנושאים (כמו הפלות, פיקוח על נשק, ואיכות הסביבה) תמך בעמדות המסורתיות של מפלגתו, הוא לא היסס להפגין עמדות עצמאיות בנושאים כמו הפניית כסף ממלכתי לחינוך פרטי ("school vouchers"), ולהפגין קו ניצי יחסית. כך היה אחד מעשרת הסנטורים הדמוקרטיים (בהם אל גור) שתמך ביציאה למלחמת המפרץ.

הוא פרץ לתודעת הציבור האמריקני הרחב ב-1998, בעת פרשת מוניקה לווינסקי, כאשר למרות קרבתו לקלינטון היה הסנאטור הדמוקרטי הראשון שגינה את התנהגותו של ביל קלינטון בפרשה, וכינה בנאום בסנאט את התנהגותו של קלינטון "בלתי מוסרית" ו"מחפירה".

בשנת 2000 בחר בו אל גור כשותפו למרוץ בבחירות לנשיאות. בכך הוא הפך ליהודי הראשון שהתמודד על תפקיד סגן נשיא ארצות הברית. הבחירה בו פורשה בין השאר כניסיון של גור לבדל את עצמו מקלינטון ופרשת מוניקה לווינסקי, על ידי צירופו של ליברמן - שמתח ביקורת קשה על קלינטון בפרשה, ושנודע בשל עמדות שמרניות יחסית בנושאי מוסר. אמונתו הדתית המוצהרת של ליברמן אף עזרה לגור בקרב מצביעים נוצרים דתיים שהעריכו את דבקותו של ליברמן באמונתו ובדתו.

בשנת 2000 התקיימו גם הבחירות על המושב של ליברמן בסנאט, וליברמן בחר לרוץ במקביל לקדנציה שלישית – דבר שעורר ביקורת מסוימת בקרב אנשי המפלגה הדמוקרטית, הן משום שבכך הוא הפגין חוסר אמון בסיכויי ההצלחה של גור ושלו, והן משום שלו נבחר לסגנות הנשיא, את מקומו בסנאט היה תופס לשנתיים מינוי של מושל קונטיקט, שהיה באותה עת רפובליקני. בכך הוא סיכן את הסיכוי של הדמוקרטים לזכות שוב ברוב בסנאט.

בבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות הפסידו גור וליברמן על חודם של מאות קולות בודדים בפלורידה, אולם ליברמן ניצח ברוב גדול בבחירות על מושבו בסנאט. כשנה וחצי מאוחר יותר מתח ליברמן ביקורת על ניהול מסע הבחירות על ידי גור, וטען שהוא התנגד לקו הפופוליסטי לטענתו של "העם נגד בעלי העוצמה".

ליברמן היה אחד הקולות הבולטים במפלגה הדמוקרטית שתמכו ביציאה למלחמה בעיראק, ובאוקטובר 2002 הצביע, יחד עם למעלה ממחצית הסנאטורים של מפלגתו, בעד ההחלטה שהסמיכה את הנשיא בוש לפתוח במלחמה.

ב-13 בינואר 2003 הודיע על התמודדותו למועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-2004. אולם כשהתחילה מערכת הבחירות עצמה, תמיכתו במלחמה בעיראק פגעה במועמדותו. בסוף 2003 ההסתבכות בעיראק הפכה את המלחמה לבלתי פופולרית בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית. הווארד דין, שהתנגד ליציאה למלחמה הוביל בסקרים ובאיסוף הכספים, וכתוצאה מכך גם יתר המועמדים, ובראשם ג'ון קרי שתמך ביציאה למלחמה, החלו להביע הסתייגות ממנה. ליברמן שלא רק שהמשיך להצדיק את היציאה למלחמה, אלא גם המשיך לגבות את מדיניותו של בוש בנושא, הפך ל"סדין אדום" בעיני רבים מחברי המפלגה. אפילו אל גור הודיע על תמיכתו בדין, בצעד שנתפס כמעט כבגידה בשותפו למרוץ בשנת 2000. לאחר שליברמן הגיע רק למקום החמישי בבחירות המוקדמות בניו המפשייר, ולאחר שההישג הגבוה ביותר שלו היה מקום שני בדלאוור עם 11% מקולות המצביעים, הוא הודיע על פרישתו מהמרוץ.

במושב הסנאט ליברמן היה אחד משני סנאטורים עצמאיים (הוא הגדיר את השתייכותו המפלגתית כ"דמוקרט עצמאי", וכך גם מופיע באתר הרשמי של הסנאט), אולם הוא שיתף פעולה עם המפלגה הדמוקרטית, ועמד מטעמה בראשות הוועדה לביטחון פנים ועניינים ממשלתיים, בה הוא היה הנציג הבכיר של המפלגה במושב הסנאט הקודם, ובתמורה התחייב ליברמן להצבעה בהתאם לעמדת המפלגה בעניינים פרוצדורליים. בענייני פנים היה ליברמן מתייצב תמיד לצד הסיעה הדמוקרטית, בצל תמיכתו בהפלות וזכויות להט"ב.

בינואר 2011 הודיע ג'ו כי יפרוש ולא יתמודד שוב על מקומו בסנאט .

בשנת 2015 הוא מונה ליו"ר האיחוד נגד איראן הגרעינית.