יוסף סלמסה

אודות

יוסף סלמסה נולד באשקלון. משפחתו עלתה בשנת 1991 כשאמו הייתה בחודש השלישי להריונו. יוסף בן רביעי מתוך שמונה לטדלה ופרנוס סלמסה, שעלו לישראל מגונדר שבאתיופיה והתגוררו בשכונת גבעת חן בבנימינה. את נעוריו העביר סלמסה בפנימיית כפר גלים.

יוסף סלמסה עבד ביקב בנימינה. בשנת 2011 הוא עוכב ונערך חיפוש בחפציו ובביתו בחשד לאחזקת מריחואנה, אך לא נמצא.
בשבת, 1 במרץ 2014, בשעה 19:38, ישב סלמסה עם חבריו בגינה ציבורית מתחת לביתו בבנימינה. שני שוטרים ממשטרת זכרון יעקב הגיעו למקום בעקבות תלונה על ניסיון פריצה של אדם חמוש בסכין. ללא שום סיבה השוטרים החליטו לחשוד ביוסף שכמובן הופתע מהחשדות כלפיו.
השוטרים כתבו דו"ח (שבהמשך התגלה שבעל עיוותים ודיווח לא נכון) על פי דו"ח המשטרה, סלמסה תקף את אחד השוטרים באגרופים וניסה לפגוע בו. בתגובה חשמלו אותו השוטרים באקדח אלקטרוני מסוג "טייזר". על פי עדי ראייה, השוטרים כלל לא בדקו את התלונה על ניסיון הפריצה. השוטרים אזקו את סלמסה בידיו וברגליו ולקחו אותו לניידת.

בתחנת המשטרה הוחלט לא לחקור את סלמסה שהיה שיכור, אלא לזמן אותו לחקירה בשלב מאוחר יותר. בשעה 21:05 הוא שוחרר מתחנת משטרת זיכרון יעקב. אביו, טדלה סלמסה, הגיע לתחנה ומצא אותו מוטל ללא ניע על הכביש מחוץ לתחנה, כשהוא אזוק בידיו וברגליו. המשטרה אזקה את טדלה והזמינה פרמדיק מגן דוד אדום שהעביר את יוסף למרכז הרפואי הלל יפה בעקבות החבלות שנגרמו לו. סלמסה נלקח לבית החולים ללא ליווי משטרתי ושוחרר כעבור כמה שעות. במכתב השחרור נכתב: "בן 22, במצב גילופין, לאחר תקיפה, לדברי אבא על ידי משטרה, התחשמל בדופן הבטן, נחבל ביד". חשבון האמבולנס נשלח לבית המשפחה.

לדברי משפחתו, האירוע הקשה הותיר צלקות בנפשו, הוא לא חזר להיות אדם שמח וחייכן כפי שהיה, ומחוץ לשעות העבודה הסתגר בביתו. משפחתו חששה לחייו ופנתה למחלקה לחקירות שוטרים בבקשה לחקור את האירועים שקרו בזמן מעצרו. בתלונה ציינו בני המשפחה כי סלמסה נפגע נפשית מהמקרה, וכי הוא מטופל על ידי שירותי הרווחה וזקוק להשגחה. החקירה נפתחה ב-6 באפריל 2014.[9] יוסף סלמסה זומן טלפונית לחקירה מספר פעמים, אך סירב להגיע. לאחר מספר ניסיונות של מח"ש ובהיעדר שיתוף פעולה מצד סלמסה הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין מעצרו.

במקביל, המשטרה בקשה לחקור את סלמסה על האירוע, אך הוא חשש להגיע לחקירה. שוטרים התקשרו למשפחתו פעמים רבות ודרשו שסלמסה יתייצב לחקירה. בדיון שהתקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת טענה אחותו של המנוח, אילנית מששה סלמסה, כי השוטרים איימו להפוך את בית המשפחה ולמנוע מהם שינה.
אדוארד כהן מתנועת "חיי שחורים חשובים" טען כי איומים אלה דומים להטרדת פעילים שעמדו מאחורי הפרות הסדר בפרגוסון באותה תקופה. לטענת השוטרים, הם ניסו לאתר את יוסף סלמסה ולזמנו לחקירה, מכיוון שסירב להיענות לזימון טלפוני. בני משפחתו דחו על הסף את טענות המשטרה והציגו הקלטות בהן נשמע ניסיון של המשטרה להפעיל לחץ על המשפחה ואף איומים ("אתם לא תשנו אם אנחנו לא נישן", "אני אביא לפה 12 שוטרים, אני אהפוך לך את הבית") על יוסף סלמסה ועל בני משפחתו כדי שיבטלו את התלונה שהגישו למח"ש.

ב-2 ביולי 2014, שישה ימים לאחר המועד בו לטענת משפחתו של סלמסה הזמינו השוטרים את יוסף לחקירה באופן מאיים,[5] יצא יוסף סלמסה להפסקת צהריים מעבודתו ביקב בנימינה ולא שב. משפחתו דיווחה על היעדרותו למשטרה והחלו חיפושים אחריו. ביום שישי, 4 ביולי 2014, גילה מסוק את גופתו בתחתית מצוק המחצבה בבנימינה. אנשי מגן דוד אדום קבעו במקום את מותו ומסרו הודעה למשפחה.[13] ההורים לא קיבלו אישור לראות את גופתו.

על פי דו"ח הנתיחה לאחר המוות שחיבר ד"ר ריקרדו נחמן מהמכון לרפואה משפטית, לא נמצאו שברים בעצמות הגולגולת או בחוליות עמוד השדרה ולא נגרם נזק לפניו של סלמסה, על אף הימצאותה של הגופה בתחתית מצוק מגודר וקשה לגישה. מנגד, נמצאו חבלות יבשות ושפשופים שנגרמו למנוח "מסיבה לא ברורה". כמו כן נמצא פצע אלכסוני בצווארו, שנגרם מחפץ חד בעל שפה מושחזת "כגון להב סכין או כל עצם עם קצה יחסית חד". סכין יפנית שצולמה בזירה לא הועברה לבדיקת הפתולוג ונעלמה מרשות המשטרה. המשטרה לא הסבירה מדוע שוחזר דו"ח מציאת הגופה ב-5 באוקטובר 2014, כשלושה חודשים לאחר מציאת הגופה.

יוסף סלמסה הפך לאחד מסמלי המחאה בהפגנות יוצאי אתיופיה. בדוח של הצוות הבין-משרדי למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור נאמר כי "משפחתו של יוסף סלמסה ז"ל וחלק גדול מיוצאי אתיופיה סבורים, כי סלמסה נרצח וכי המשטרה סימנה כיוון חקירה אחד בלבד - פגיעה עצמית - והזדרזה לסגור את התיק בלא שמיצתה את החקירה".

נסיבות מותו נדונו בשתי ישיבות של ועדות הכנסת וסוקרו בין היתר בתקשורת האמריקנית, הרוסית, הגרמנית, הצרפתית, האתיופית והצ'יליאנית.

במרץ 2016 הפגינו כ-500 בני אדם מול המטה הארצי של המשטרה בירושלים במחאה על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים לסגור את תיק החקירה בדבר מותו של יוסף סלמסה, ונגד אלימות משטרתית שננקטת, לטענתם, כלפי יוצאי אתיופיה. בין המפגינים היו גם בני משפחתו של סלמסה. אבי יאלו, אחד הפעילים שהשתתף בהפגנה, אמר: "ברגע שמדובר בקורבנות ממוצא אתיופי, מערכת החוק סלחנית ולא ממצה את ההליך המשפטי. וזה לא רק יוסף סלמסה - אנחנו זוכרים אינספור מקרים שבהם ראינו שמערכת החוק התירה לפגוע באזרחים ממוצא אתיופי. יוסף סלמסה הפך להיות סמל, אבל כמעט שאין משפחה ממוצא אתיופי שלא פגשה באלימות המשטרתית".

אמו של סלמסה טענה בהפגנה שיוצאי אתיופיה בישראל סובלים מגזענות, וקראה להתייחס אליהם כאזרחים שווים לכל דבר ועניין. "הגיע הזמן שאלו שיושבים למעלה יתחילו לצאת מהמציאות שבה הם נמצאים ויסתכלו לנו בעיניים. אנחנו אזרחים ישראלים, לא שונים מאף אחד, זה שהצבע העור שלנו כהה זה לא אומר שאנחנו שונים", אמרה.

חברי הכנסת אברהם נגוסה (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות) וקסניה סבטלובה הגישו לפרקליט המדינה שי ניצן ערר על סגירת תיק החקירה בנוגע למותו של סלמסה. "עצם הודאת מח"ש בעדות השקר של השוטרים, המהווה עבירה פלילית, והחלטתם לסגור את התיק על אף זאת אומרת הכול", ציין נגוסה. "יש כאן התנהלות רשלנית שפוגעת ברגשותיה של קהילה שלמה וגורמת לאובדן אמון מוחלט מצד יוצאי אתיופיה במשטרה"