יחזקאל ליבוביץ ז"ל

אודות

יחזקאל (חזי, חזקי), בן מרים וברוך, נולד ביום ב' בתמוז תשי"א (6.7.1951) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי האזורי בצופית והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בכפר-סבא, במגמה של מכשירנות. יחזקאל היה אהוב על מוריו ועל חבריו. מחנכו מספר עליו שהיה "שקדן וענוותן. הייתה בו ביישנות שבענווה, שנתלוותה אליו בכל אורח חייו. לימודיו ועבודתו בבית-הספר נעשו בצנעה וביסודיות. הוא היה בעל חוש הומור - הומור בריא, המזוקק מתפלות ההומור של בני דורנו". יחזקאל נמנה עם חניכי גדנ"ע אוויר, השתלם בקורס לטיסנאות והיה בו חניך מצטיין.

היו לו "ידי זהב". הוא היה סרטט מצוין, בנה טיסנים ודגמי אווירונים, אסף בולים, הרבה לשחק בשחמט, אהב לשחות ואהב לצלם. הוא קרא ספרים הרבה, בעיקר ספרות יפה, והאזין למוסיקה. יחזקאל היה אדם ישר, בעל מצפון, הגון, צנוע ומסתפק במועט. הכל הכירוהו כעובד חרוץ, מסודר ונקי מאוד.

מטבעו היה גלוי לב, עדין נפש, שקט ונחבא אל הכלים, והצטיין בזיכרון טוב. כל מיודעיו חיבבוהו על שתמיד נכון היה להושיט יד עוזרת, ולהטות אוזן קשבת לכל אדם שנזקק לעזרה. הוא אהב מאוד את בני משפחתו, היה בן מסור להוריו ורחש להם כבוד רב.

יחזקאל גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1969 והוצב לחיל חימוש. לאחר הטירונות השתלם בקורס לחמשי צריח טנק "סנטוריון". לאחר תקופה של שירות מצוין נשלח לקורס קצינים, סיים בהצלחה והוצב ליחידה בדרגת קצין. הוא היה קצין יעיל, מסור, מוכשר ואהוד. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "בעל ידע מקצועי רב, חביב ומקובל על חבריו, ומבצע את המוטל עליו בנאמנות וביסודיות".

בתום תקופת שירות החובה שלו המשיך לשרת שנה אחת בצבא הקבע. סיפר מפקדו: "יחזקאל היה אדם, מפקד וחבר כאחד. דרך עבודתו השקטה והמסורה השרתה אווירה טובה על מפקדיו ועל פקודיו. הרצינות שבעשיית הדברים הביאו את חייליו ליטול חלק פעיל בעשיית העבודה, גם בשעות קשות של עייפות או בשעות לילה מאוחרות". ומפקד אחר אמר: "הוא היה חסון, רגוע ונבון. היה לו שקט נפשי, חיוך מבויש משהו וחוש הומור עדין". מפקדיו העניקו לו את "אות השירות המבצעי".

במלחמת יום הכיפורים השתתף יחזקאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל יחזקאל בקרב במעוז "לחצנית", בגזרה הצפונית בסיני. תחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו אב, אם ואחות. שלוש שנים ושבעה חודשים וחצי לאחר נפילתו נערך טקס גילוי המצבה על קברו.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נכונותו לבצע כל שהוטל עליו הייתה מעבר למקובל. מעולם לא נשמע מפיו פקפוק או דבר סירוב. נכון היה לבצע תמיד כל משימה, קלה או כבדה, כמו הייתה זו ערך עליון".

הוריו הוציאו חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים.