יניב סרודי ז"ל

אודות

הסיפור של יניב במלואו - סיפור הגבורה וסיפור ילדותו

סיפור הגבורה של יניב:
אימו: "זהו סיפור הגבורה של בן הזקונים האהוב שלי, בן 26 במותו." יניב נרצח בשבעה באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי תשפ"ד, חג שמחת תורה.
יניב היה המנהל הלוגיסטי של המסיבות "יוניטי" וה"נובה" עם בת זוגו, סיון. בבוקר, בזמן ירי הטילים, יניב העמיס את הציוד על רכבו, מסוג דאצ'יה (בדיעבד הציוד הזה הציל אותם מהירי על גב הרכב). חלק מהמבלים הצליחו לברוח מהמחבלים חזרה אל רחבת המסיבה. יניב וסיון, בקור רוח מדהים, הצליחו להתעשת והתחילו לטפל בפצועים. הם פתחו מזרנים, חילקו בקבוקי מים וניסו להרגיע אותם מהפאניקה ששררה שם. סיון הספיקה לכתוב הודעה לנופר, אחותו של יניב, שהם ב"סרט אימים".
בשעה 8:08 יניב דיבר עם אימו ואמר לה שהוא מטפל בפצועים בפיגוע רב-נפגעים ושהוא יחזור אליה. מרגע זה, המשפחה הרגישה אבודה כי לא היה עוד קשר עם יניב עד הצהריים. לאחר כמה זמן, כאשר הירי של המחבלים החל לסגור עליהם, יניב וסיון נסעו ברכבו ואספו את ניקול סמוטין ודניאל ביאליק (בני זוג שעבדו כמאבטחים במסיבה), אסף אנשים שלא הכיר שרצו לעברם מהשיחים: רון שושני, אורי זלדיס, חיים אזולאי, ועמית כהן ז"ל. הוא הסיע את כולם ברכבו אל אוגדת עזה, מחנה רעים. ארבעה מארבים ירו על הרכב בצרורות. יניב נורה בידיו, בכתפיו וברגל והמשיך לנהוג בגבורה ובקור רוח עד אוגדת עזה, שבדיעבד התגלה שגם היא כבר נכבשה על ידי המחבלים.
בזכות העובדה שיניב התחיל את שירותו כנהג צבאי בבה"ד 1, והמשיך לטירונות נוספת והוכשר למפקד כיתה בחטיבת כפיר, היה לו ניסיון עשיר בנהיגה מבצעית. כך הוא התחמק מעשרות הכדורים שכוונו בעיקר אליו. יניב נהג בתוך האוגדה כאילו יד אלוהים כיוונה אותו, נסע על הכיכרות, על הדשא, תמרן בין העצים והגיע עם הרכב אל הבניינים היחידים באוגדה שבהם עדיין נשארו לוחמים שניהלו לחימה (החמ"ל של מפקד האוגדה והחמ"ל של מח"ט דרומית). רכבו נעצר מול חמ"ל המח"ט. הקצינים והחיילים ששרדו בבסיס, מיחידת יהל"ם, סייעו לנוסעים ברכב להיכנס לחמ"ל של מפקד האוגדה. כאשר יניב נשאר שוכב בצידו של הרכב וסיון בצידו השני, הוא אמר לה: "אני אוהב אותך ואני מצטער". יניב קרא לחיילים שניהלו לחימה וביקש מים. אחד החיילים שהגיע, פתח את דלת תא המטען כדי להוציא ליניב בקבוק מים לבקשתו, וכל השמשה האחורית של הרכב התנפצה לרסיסים. בהמשך, סייעו לסיון להיכנס לבניין של מח"ט דרומית כשהיא עם פציעת ירי ברגלה. לאור הפציעה הקשה של יניב, לא יכלו לפנותו. הוא נותר שוכב כשעתיים תחת חילופי אש קשים, כמעמיד פני מת כדי שלא יגיעו אליו המחבלים. סמ"פ מיחידת יהלם, י', תכנן לצאת ולהכניס לבניין את יניב, תחת אש כבדה, אך הצליח רק בתגבור של שלדג שהגיע בהמשך.
בשעה 11:00 הגיעו 15 לוחמי שלדג בפיקודו של מ' לאוגדה (מ' הפך למפקד הכוח לאחר מותו של המפקד הבכיר רס"ן עידו יהושוע ז"ל ושל סרן רום שלומי ז"ל). לוחמי השלדג זיהו את יניב שוכב לצד הרכב פצוע, אך בפועל, לקח חצי שעה של לחימה קשה עם עשרות מחבלים, כדי להרחיקם מיניב שיוכלו לפנותו.
בשעה 11:30 הניחו ליניב שלושה חוסמי עורקים, בשתי הכתפיים ובירך. לאחר חודשים, המשפחה של יניב הצליחה ליצור קשר עם הקצינים והחיילים האמיצים משלדג ומיהל"ם שטיפלו ביניב תחת אש. השמות של כולם מסווגים.
בשעה 14:00 הגיע סימן החיים הראשון מיניב אחרי כל אותן שעות. ניקול הציעה ליניב להתקשר לאימו, יניב עד אותו רגע בקושי דיבר מרוב כאב ואסף כוחות עילאיים. הוא החל להגיד את הספרות לה ולרון בבילבול. רון התקשרה לארבעה אנשים שונים עד שהצליחה לחייג את המספר הנכון, אל לאה, אימו. היא העבירה לאימו מסר ממנו: "תגידי לה שאני בסדר, אני אוהב אותה ונדבר אחר כך". האחר כך הזה כבר לא הגיע. השיחה נותקה. בדיעבד התברר מרון שהיה הדף חזק מאוד של פיצוץ שהעיף אותה וגלגל אותה במדרגות חצי קומה. ההדף העיף לה את הפלאפון מהיד. ייתכן שזה היה הדף של פצצה שחיל האוויר הפיל על אולם הספורט באוגדה, שבו שהו מחבלים רבים, ממש מטרים ספורים מהיכן שיניב שהה. הקצין י' הצליח ליצור קשר עם רופא שיניים שהיה בבסיס שיכול היה לנסות לטפל ביניב עם מנת דם מלאכותית. הבעיה הייתה: "איך מעבירים את יניב תחת אש אל הבניין הסמוך שבו נמצא הרופא?" י' הצליח להשיג את הג'יפ הממוגן היחיד שנותר עומד בגזרה, הם הרימו יחד את יניב והכניסו אותו לחלק האחורי של הג'יפ. י' חיבק את יניב ועודד אותו שיחזיק מעמד. לפני כן, י' נתן לו שני כדורים כדי להקל את הכאב והסבל, ויניב החל להירדם, אז י' היה צריך לעורר את יניב, שלא יירדם ויאבד הכרה. הרופא נתן ליניב את מנת הדם. י' הצליח ליצור קשר עם מסוק לפינוי, אבל לא היה ניתן לנחות תחת האש, ולכן הוחלט על פינוי ברכב אל בית החולים "סורוקה". אימו של יניב הצליחה להתקשר חזרה אל הטלפון שממנו חייגו אליה, והיא עודכנה שמפנים את יניב לבית חולים. המשפחה עדיין לא מצאה את החיילים האמיצים שפינו אותו לבאר שבע תחת אש, אבל עוד תפגוש גם אותם בע"ה. החיילים הללו הסיעו את יניב ל"סורוקה" בבאר שבע ושם נקבע מותו בסביבות השעה 16:00 כאלמוני וניתן לו המספר 1203.
רק לאחר כיממה, המשפחה זיהתה את יניב במרכז המידע למשפחות בסורוקה, דרך תמונה שצולמה בחדר הטראומה לאחר מותו. ביום שני בלילה היה זיהוי והתאמת DNA, והוא נקבר ביום שלישי, כ"ה בתשרי תשפ"ד, 10.10.2023.

סיפור חייו של יניב מילדותו:
יניב סרודי ז"ל גדל ביישוב שני-ליבנה שבו מתגוררים הוריו עד היום. יניב למד בבית הספר היסודי "פסגות" ביישוב מיתר. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי, יניב למד מספר שנים בפנימיית "כפר סילבר". יניב עבר מהפנימייה וסיים את לימודיו בהצלחה בבית הספר ברנקו וייס בבאר שבע. במהלך תקופת התיכון יניב למד רבות על עצמו והתפתח בפן האישי. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, יניב התקבל למכינה קדם צבאית שנקראת "אשר רוח בו", ובה הוא התפתח אפילו יותר והתבגר בצורה משמעותית. לאחר סיום המכינה בהצלחה יניב גויס לצה"ל ל"חוות השומר" שבה עבר טירונות, ולאחר מכן התחיל את שירותו הצבאי כנהג מבצעי בבה"ד 1. לאחר מכשולים רבים התקבל לקרבי, והתחיל טירונות קרבית בחטיבת כפיר. חבריו מספרים שהוא היה כמו האבא והמנטור של כולם, מתוך הניסיון הצבאי שכבר צבר. בהמשך יניב עבר הכשרה כמפקד טירונים. לאחר סיום שירותו הצבאי, יניב עבד במספר עבודות. העיקריות שביניהן היו שליחויות שבהן עבד כשנתיים, ובשנה האחרונה עבד בתחום ההפקות כעוזר הפקה וכמנהל הפקה בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והפרסומות.

נכתב ע"י משפחתו ובת זוגתו.

משפחה

הורים:

משה

לאה

זוגיות

סיון כהן

אחים/יות

נופר

רענן

גלריה

סרטונים

סיפורים

יואב

לזיכרו החי, המלא בגבורה של להתגבר על קשיים בלתי אפשריים
כח שכולנו צריכים, של יניב סרודי

חלמתי
שאני פוגש אותך בלב המדבר
אתה מציע לי מים קרים
ומגלה לי איפה הם מתחבאים

לדחות או להתחמק מהסוף אתה אומר לי
זה הכל שאלה של לדעת איפה יש מים חיים
שזורמים

ואתה? אני שואל בשפת החלומות האחרים

אני העדפתי לתת את המים שלי לאחרים אתה עונה לי
למה, אני שואל
כי זו המתנה שלי, אתה עונה, לתת חיים למי שכבר לא יכול להמשיך להלך במדבר
שלא יודע דבר
איפה יש מים חיים
ואני, אתה מסתכל לי בעיניים ואומר, למדתי שסודות משתפים

ראה עוד > >